בהנחה שבאירוע שלפנינו מדובר בארבעה חוזים נפרדים שהופרו, יש לדון לעניות דעתי  בזכות הפיצויים של כל צד שנפגע בנפרד.
חוזה מספר 1 – החוזה בין חברת "צ'וצ'ה גבינת לכל בע"מ" (להלן "צ'וצ'ה") לבין מר בומבינו בהנחה שהחוזה שנחתם בין הצדדים הנ"ל תקף הרי לנו הפרת חוזה מצידו של מר בומבינו. ע"פ סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א – 1970 (להלן "החוק") –  כאשר צד מפר חוזה זכאי הצד שכנגד לתרופת ביטול החוזה ולפיצויים. מהות תרופת הפיצויים ע"פ דבריו של השופט מלץ בפס"ד צוקים – הגנה על ציפיות (והסתמכויות)  הצדדים עקב קיום החוזה. בכדי להימנע מהפסד כספי שנובע כתוצאה מצפיותיו של אחד הצדדים על קיומו של החוזה  יש צורך בתרופה שתמנע הפסד זה. תרופת הפיצויים גורמת לצד שנפגע מההפרה שלא יפסיד ומביאה אותו למקום שהיה עומד בו (מבחינה כספית) אילו לא היה מופר החוזה.
בכדי שצ'וצ'ה יהיה זכאי לתרופת הפיצויים עליו להוכיח קיום של  מספר קריטריונים ע"פ סעיף 10 לחוק:
1. בכדי לזכות בפיצויים יש להוכיח קיומו של נזק, קיימים שלושה סוגי נזק (אינטרסים) עיקריים: –
העבודה ללא מקורות