חשיפת זהותו של מבצע העברה הינה מרכיב בסיסי של האחריות הפלילית ומכיוון שכך, על התביעה מונח נטל ההוכחה להוכיח זאת.
קיימות מספר שיטות לביצוע זיהוי של חשודים, אסקור בעבודתי את אותן שיטות הזיהוי החזותי, את מאפייניהן ואת השלכות המאפיינים על קבילות הראיה ומשקלה.
טרם אגש לסקירת השיטות, יש לעמוד על הבחנה בין שני סוגי עדים:
1. עד המכיר את החשוד – מכירו ב"היכרות מוקדמת" ללא תלות באירוע העברה. במקרה שכזה, זיהוי העד ע"י אחת מהשיטות מיותרת, לא צריך להן וניתן להסתפק בגביית עדות מסודרת מן העד לגבי זהות החשוד ובזיהוי (ע"י הצבעה) החשוד בבית המשפט. עם זאת, היעדר הצורך בביצוע מסדר הזיהוי לא אוסר את עריכתו במקרים גבוליים בהן קיים חשש שיהיה קושי להבטיח את מלוא משקל הזיהוי באולם בית המשפט ולכן ראוי לקיים אף במקרים אלו מסדר זיהוי במהלך החקירה.
2 . עד מזהה – עד שלא הכיר את החשוד בהיכרות מוקדמת אך מסוגל לזהותו, שכן נחרתה דמותו בזיכרונו. במקרה שכזה – העד מביא לזיהויו של החשוד כמבצע העברה.
ואלו הן השיטות:
–
העבודה ללא רשימה ביבליוגרפית