עבודה בקרימינולוגיה - התעללות פיזית בילדים!!!

מקצוע
מילות מפתח , , , , ,
ציון 100
שנת הגשה 2008
מספר מילים 10812
מספר מקורות 17

תקציר העבודה

תוכן העניינים:
תקציר עמ'
3 מבוא עמ'
4 -5
פרק
1 :  הגורמים ודרכי הזיהוי להתעללות פיזית בילדים –..עמ'  6-9
          א . הגורמים להתעללות פיזית בילדים -עמ' 6-8
          ב. דרכי זיהוי להתעללות פיזית בילדים …עמ' 8-9
          פרק
2 :  התעללות פיזית בתא המשפחתי ..עמ'
1 0-12
א.     המניעים להתעללות במשפחה –עמ' 10-11
          ב . ענישה והתעללות עמ'
1 1-12
פרק
3 : השלכות ההתעללות על התפתחות הילד והיקף סטטיסטי לתופעה תוך התייחסות לחוק העונשין -…עמ'
1 3-15
א.     ההשלכות ההתעלות על התפתחות הילד –…עמ' 13-14
ב.      היקף סטטיסטי והתייחסות לחוק העונשין –עמ' 14-15
פרק
4 :  דרכי מניעה להתעללות פיזית בילדים –עמ'
1 6-19
א.     דרכי מניעה וטיפול בתופעה (השואה בין ישראל לארצות זרות)–…עמ' 16-19
ב.      זכויות הילד -…
עמ' 19
דיון ומסקנות -עמ'
2 0 סיכום עמ'
2 1
רשימה ביבליוגרפית –עמ'
2 2-23
נספחים העבודה בפונט 13
מבוא
התעללות פיזית בילדים אינה תופעה חדשה, אלא חייה וקיימת. ילדים נחשפו לאלימות- פיזית, פסיכולוגית ומינית כבר מקדמת ההיסטוריה של האנושות.
כפי שמצוין בתנ"ך אברהם היה מוכן לעקוד את בנו- יצחק, על מנת לכבד את רצון האל.
רצח, עבדות ואונס של ילדים מהווים מלחמה וקונפליקט עד עצם היום הזה. ילדים הוכרחו לעבוד בשדות בתנאים מחפירים ובמפעלים לאורך שעות ארוכות.
כמו כן, ילדות  נחשבו למעמד נחות, זה בא לידי ביטוי בהזנחתן, נטישתן, הירצחן, התעללות מינית ויחס מחפיר. בעבר ילדים שעברו התעללות ונזקים פיזיים קשים על- ידי הוריהם לא שימשו עילה חוקית להגנה עליהם, שכן הילד נתפס כרכושו של ההורה, ולהורה הייתה זכות מלאה לחנכו ולגדלו על פי שיטתו גם אם חונך על בסיס מעשי אלימות בלתי מקובלים. רק בחצי האחרון של המאה ה- 20 התקבלה החלטה פורמאלית  משותפת בקהילה העולמית, שלילדים יש זכויות. לאחר שאימצו את החוקה האוניברסאלית לזכויות האדם, הקהילה העולמית הגבירה את מאמציה למצוא את כל האמצעים להגן על ילדים מהתעללות, ולהשמיד את שורש הבעיה, לרפא ולשפר את התנהגות המתעלל, לעודד ולשקם ילדים שעברו התעללות בכדי שיוכלו לנהל אורח חיים נורמאלי. השינוי בהתייחסות לתופעה עבר ממצב של אדישות וחוסר עניין למצב של גינוי ודחייה (Arnaldo, 2001).
ניצול ילדים הוא מונח, שבו משתמשים כדי לתאר התנהגות העלולה להשפיע על חיי הילד.
נהוג לסווג  התנהגויות אלו לארבע קטגוריות: הזנחה – physical neglect, מצב של כישלון ההורה או האפוטרופוס של הילד לספק לילד את צרכיו הבסיסיים והטיפול בו (גולדשטיק וגבע, 1996).
ניצול מיני –sexual abuse, מצב של ניצול של ילדים לסיפוק הצרכים המיניים של המבוגר (גולדשטיק וגבע, 1996).
התאכזרות רגשית –emotional maltreatment, מצב של דרישה מוגזמת  ובלתי הגיונית של ההורים מילדיהם (גולדשטיק וגבע, 1996).
ניצול גופני-physical abuse, מצב של פגיעה מכונת בגופם של ילדים החל משריטות ופצעים קלים וכלה בנזק נירולוגי ומוות (גולדשטיק וגבע, 1996).
עבודתנו עוסקת בהתעללות פיזית בילדים. נחלק מושג זה לשניים תחילה נגדיר מהי התעללות ולאחר מכן, מיהו ילד. התעללות היא פגיעה פיזית, מינית או נפשית, אם במעשה, אם במחדל ואם בהזנחה מתמשכת בילד, הגורמת או העלולה לגרום נזק לילד על ידי מי שמטפל בו. התעללות היא עבירה התנהגותית ולא עבירה תוצאתית. כלומר, עצם התנהגותו של הפוגע היא הקובעת ולא חומרת הפגיעה (גולדשטיין, תשס"ה).
ילד פירושו כל יצור אנוש מתחת לגיל שמונה-עשרה שנה, בלתי אם, על-פי הדין החל על הילד, בגירות נרכשת קודם לכן (אמנת זכויות הילד האו"ם, 1989 ).
התעללות פיזית היא פגיעה חמורה או מתמשכת בילד, מכוונת ולא נגרמת כתוצאה מתאונה, באמצעות הפעלת כוח פיזי, מכשיר או כלי, הגורמים לחבלות שונות אצל הילד.
התעללות נעשית באופן ובמידה שעלולים לגרום נזק  וסבל פיזי- גופני או נפשי- רגשי, או שניהם יחד. הפגיעה יכולה להתבצע בהלקאות, חבטות, מכות אגרוף, צביטות, סטירות, בעיטות, שריפה, צריבה, כוויה, חניקה, דקירה, חיתוך, נשיכה, ניעור וטלטול, דחיפות, כבילה, הטבעה ורצח באמצעים שונים.
חשוב להדגיש כי התעללות יכולה להיות התאכזרות פיזית קשה גם אם אין היא דרך התנהגות שגרתית, אלא אירוע חד פעמי (גולדשטיין, תשס"ה).
ילדים רבים במדינת ישראל סובלים מהתעללות או הזנחה. אין זו תופעה שניתן להתעלם ממנה או להדחיקה לשולי ההכרה. זוהי תופעה חברתית נוראה, הקיימת בכל שכבות האוכלוסייה ללא הבדל תרבות, לאום, מעמד חברתי, השכלה או רמת הכנסה.
תוצאותיה משאירות צלקות בנפשותיהם של הילדים, וכן יש לה השלכות חמורות על בריאותם והתפתחותם העתידית. בפועל, רק  אחוז קטן מהילדים הסובלים מהתעללות מאותרים ומדווחים לרשויות כנדרש על פי החוק. מטרתנו היא להעלות את רמת המודעות לנושא ולפקוח עין עבור מצוקתם של הילדים חסרי האונים (הורביץ ואחרים, תשס"ז).
"הילד אינו יכול לדבר, או שהוא מפחד לדבר ורק העצמות שלו מספרות את הסיפור"  Kempe,1962)).