ביטחון סוציאלי קורס מס' 10558
נושא: מידת השוויוניות כלפי בעלי מוגבלויות וחקיקה ינואר
2 010 תוכן עניינים:
מבוא. 3
חלק א' – תיאורטי: סקירת החוקים הקיימים לגבי נכים. 5
חלק ב' – מעבר ממדיניות רווחה למדיניות של זכויות אזרח. 10 חלק ג' – דגמים לניתוח מדיניות הרווחה. 14
חלק ד' – בחינת חסמי יישום ומשילות. 17
חלק ה' – יישום הלכה למעשה ברשויות המקומיות. 20 חלק ו' – הצעות אפשריות לשיפור היישום – כוון לעתיד. 26
סיכום העבודה. 29
דבר כותב העבודה. 29
ביבליוגרפיה. 32
*** העבודה בפונט 14, רווח כפול מבוא:    מדינת ישראל הינה מדינת רווחה סוציאלית שמעניקה ביטוח סוציאלי לאזרחיה. כיום מוטיב הביטוח הסוציאלי של המדינה מדולל. הגישה המדינית-חברתית לביטחון סוציאלי ומגמת מדיניות הרווחה, מתקבלת על ידי החברה והממשל בהסתייגות. שאלות חברתיות נוקבות על יעילותה של הרווחה הסוציאלית עולות לא אחת בדיון הציבורי. כיום המוסד האמון על חלוקת הקצבאות לאוכלוסיות החלשות במדינה הוא מוסד הביטוח הלאומי שמחלק את הקצבאות על פי השתייכות האדם לקבוצה, כגון, אנשים עם נכויות, זקנים, מובטלים ועוד. בעבודה זו תוצג סקירה מקיפה על הביטחון הסוציאלי לו זכאים קבוצת האנשים בעלי הנכויות. בעבודה זו תוצג סקירה של החוקים הקיימים בארץ למען אנשים עם נכויות. נבדוק את תהליכי המדיניות בישראל המבטאים הסגה או המהווים אינדיקציה להסגה בעתיד בתפיסת מדינת הרווחה. שינויי הממשל ויישום תוכנית כלכלית בעלת אפיונים התומכים בזכויות האזרח עשו שינוי בגודל הקצבאות ובסוגי הקצבאות שהמדינה מעבירה לאזרחיה. הביטחון הסוציאלי בישראל קיבל התייחסות עוד מקום המדינה, עם זאת עד היום מנגנון העברת המענקים לאוכלוסיות החלשות אינן יעילות ו"קבורות" תחת בירוקרטיה מסובכת. על האוכלוסיות החלשות שמושפעות משינויים אלה במדיניות הרווחה ובהוצאה לפועל של זכויותיהם, הם אוכלוסיית בעלי הנכות בארץ.
שאלת המחקר בעבודה זו היא: הצגת הבעיות והכשלים ביישום חוק שוויון זכויות לאנשים בעלי מוגבלויות (תשמ"ח 1998), תוך מתן דגש מיוחד על יישום/חוסר יישום פרק הנגישות במקומות ציבוריים, והאם ניתן לשפר את המצב הקיים ?
לאחר הצגה כללית של נושא הביטחון הסוציאלי, השינויים המדיניים שמשפיעים על הביטחון הסוציאלי ומעמדו של הנכה בכל אלה, יוצגו שתי רשויות מקומיות וייבחן היחס של רשויות אלה לנכים שבתחום המוניציפאלי שלהן. לסיכום העבודה יוצגו המלצות לשיפור היישום של החוקים והתקנות. סיכום העבודה:   בעבודה זו הוצג נושא הביטחון הסוציאלי על ידי הצגת תחום מרכזי ואינטגראלי  לנושא – ביטחון סוציאלי של אזרחים עם נכויות. ככלל הוצגה תמונת מצב אשר ממנה ניתן ללמוד על הנושא. בחלק הראשון של העבודה נסקרו החוקים במדינת ישראל והצגת ועדה אשר טיפלה בנושא הנכים בישראל לאורך שנים. זאת על מנת שיהיה ניתן לקבל תמונה לגבי המצב הנוכחי מהבחינה החוקית. החלק השני עסק במעבר ממדיניות רווחה למדיניות של זכויות אדם, בכדי להראות את המורכבות בביצוע תהליך זה מבחינה מדינית, הוצגה ארה"ב והתהליך שנעשה בה בתחום הנכים ובאופן יחסי את התפתחותה של מדינת ישראל וסקירת תמונת המציאות הישראלית. בחלק השלישי  הוצגו תיאוריות לניתוח מדיניות ציבורית, על מנת לאפשר לנתח את כשלי שלב היישום וזאת לאחר הצגת הגישות הקיימות לניתוח מדיניות ציבורית. ביחד עם התיאוריות לניתוח מדיניות ציבורית הוצגו גורמים שונים אשר עשויים  למנוע את הטמעת המדיניות (פוליטיקאים, בג"ץ, קבוצות אינטרס, דעת קהל).
החלק הרביעי עסק בחסמי משילות – הצגת חסמים במדינת ישראל, חלק זה התמקד גם בבעיות של ישימות אשר בתוכם נכללים : חוסר יציבות שלטונית, ירידה באמון הציבור במוסדות הציבור והצגת חוסר היישום בשטח. בהמשך הוצגו דרך טיפולן של שתי רשויות מקומיות הרצליה ורחובות והתקדמותם לאורך הזמן בנושא ההתפתחות בגישה לנכים וחיבורם לחברה. באופן ברור הוצג  הקישור הכלכלי לשלטון המרכזי המונע ניסיונות יוזמה והתפתחות של העיריות עצמן. החלק האחרון עסק בדרכי הפעולה האפשריים ליישום, בחלק זה הובא מודל אפשרי אשר יקל על יישום התקנות והחוקים מבחינה ארצית.
דבר כותב העבודה:                         עניין הנכות וזכויותיו של האדם המוגבל עולה לכותרות לא אחת והקו העובר בין כל הדעות והמקרים הוא אחד, אפליה של האדם המוגבל על ידי החברה, על ידי הרשויות ועל ידי הממשל. מטרתה של עבודה זו הייתה לבחון כיצד החוקים למען שוויון זכויותיו של האדם המוגבל מתקיימים במדינה. לאחר סקירה של החוקים הקיימים וסקירה של מדיניות הרווחה נבחנו היישומים של החוקים והתקנות. לצערי נמצא כי על אף שהמדינה מעבירה תקציבים והרשויות טוענות בפרוטוקולים שלהן כי הם פועלות לטובתו של המוגבל, עדיין נדרשת עבודה רבה והעשייה בתחום מועטה.
תוך כדי כתיבת עבודה זו נוכחתי לדעת כי בחקיקה אין ולו כלום ללא העשייה בשטח. החקיקה היא רק השלב המקדים לשיפור, אך המרחק ממנה לאדם הנזקק הוא רחוק ככל שהעלויות שבאכיפת החוק עולות.
בהצגת שתי הערים ששונות במידה רבה האחת מהשנייה ביחסן לנכה (הרצליה ורחובות) עלה גורם אחד משותף והוא האזרח, התושב הנורמטיבי שאינו זקוק לשירותים מיוחדים. התנגדות התושבים בעיר הרצליה ובעיר רחובות לגבי הימצאותו של מוסד או מבנה שבו שוכנים אנשים עם מוגבלויות מצביע על הלך רוח חברתי קלוקל שכנראה נובע ממדיניות האינדיבידואל  הניאו-ליברלית שיישמה הממשלה בעת תקופת חילופי השלטון בין השמאל לימין או בתרבות הישראלית.
בחברה שבה המדינה אינה מעבירה תקציבים לטובת אכיפת החוקים והרשויות מתמודדות עם התנגדות התושבים לשלב את האדם עם המוגבלויות בקרבם, לא פלא שתמונת המצב של הנכים בישראל היא עגומה והפעילות היחידה שמקדמת את האינטרסים של הנכים, היא פעילות שמגיעה מעמותות הממונות על ידי אנשים שרוצים לשנות ולתרום.
עם זאת נראה שעם הזמן והשנים שחולפות, אנחנו כחברה ישראלית וכחלק מחברה מערבית עולמית, מנסים, רוצים ונפתחים גם לאנשים בעלי המוגבלויות ששונים רק במעט מהאדם הנורמטיבי – תהליך זה לוקח זמן, אך נראה שיש אור בקצה המנהרה.