הכניסה לשטח תיכון מקיף ז', אפלה וחשוכה וכשמתקרבים לאולם הספורט בוקעים ממנו צלילי מוזיקה עמומים, לרגע חשתי (שני)כי הגעתי ל"מחתרת ריקודי עם", אך ברגע שעמדנו במפתן הדלת, נעלמה תחושת הפחד ואפשר היה לחוש את האווירה השמחה והחגיגית שבאולם הספורט. מדי יום שלישי, בשעה 20:00 מתכנסים מאות אנשים לחוג ריקודי עם המתקיים בתיכון מקיף ז' בבאר שבע, בהדרכתו של המרקיד חיים וקנין. ההרקדה נחלקת למספר חלקים או כמו שמכנים את זה הרוקדים, "מספר סטים", אשר בכל אחד מהם נרקדים ריקודי העם באופן שונה- ריקודי זוגות, מעגלים ושורות. במהלך התצפיות וראיונות העומק שקיימנו, הבחנו כי כל סגנון ריקוד מאופיין בקהלים שונים של רוקדים. לדוגמא, קהל המבוגרים מגיע בתחילת ההרקדה ובולט בריקודי הזוגות המתקיימים בין השעה 20:00-21:30 ואילו הקהל הצעיר (סטודנטים ובני נוער) נוהג להגיע בשעות מאוחרות יותר.
"ההרגשות שלי גם כשאני שם וגם כשאני רק חושבת על זה הן בעיקר הרגשות שחרור והתפרקות.
האווירה השמחה שיש שם בכל שבוע עוזרת לך להוציא אנרגיה ולהירגע מהשבוע. חוץ מזה זה גם סוג של אימון גופני, ספורט לכל דבר, אך יש גם סיפוק בסוף הערב" כך מסכמת איה את חווית ריקודי העם השבועית שלה.
הבחירה בחוג לריקודי עם של חיים וקנין כשדה המחקר שלנו, נבעה מהסיבה שאני (יעל) לוקחת חלק פעיל בחוג מזה כעשר שנים ולכן, אני מודעת למתרחש בחוג "מאחורי הקלעים"- הסיפורים העסיסיים, הקשרים הרומנטיים והחוויה שבריקודי העם על כל המשתמע ממנה.
הקרבה שלי לשדה המחקר סייעה לנו בכניסה לתצפיות בשדה המחקר ולקיום ראיונות עומק עם הרוקדים אך בעבורי הייתה מאתגרת, משום שנתקלתי בקושי לערוך תצפית על שדה שאני מרגישה חלק בלתי נפרד ממנו. בחירתנו הראשונית הייתה להתמקד בריקודי העם כזירה רומנטית, אך לאחר תצפית ראשונה, גילינו כי ריקודי העם הם הרבה מעבר לכך ומהווים בעבור כל אחד מן הרוקדים חוויה ומשמעות שונה וחיובית, זאת לעומת הדימוי השלילי שהיה קיים בראשנו (שני והודיה) וככל הנראה קיים גם בראשם של אלה שאינם רוקדים, ריקודי עם כמשהו מבוגר, מיושן, מקום לבגידות וכדומה. מכאן נולדה שאלת המחקר בה בחרנו להתמקד בעבודה זו: כיצד השתתפות בחוג לריקודי עם, מהווה מוקד חיובי באמצעות הבניית קבוצות חברתיות, מקור להנאה וחיזוק זהות ותרבות ישראלית עבור המשתתפים בחוג לריקודי עם בהדרכת חיים וקנין, למול תפיסה שלילית ואנכרוניסטית למסתכל מבחוץ?