מלחמה ואסטרטגיה הנשק הגרעיני במדיניות הביטחון הישראלית תוכן העניינים:
מבוא.

1 . נשק קונבנציונלי ונשק גרעיני.

1 .1.
נשק קונבנציונלי.
1.2.
נשק גרעיני.

1 .3. הנשק הקונבנציונלי מול הנשק הגרעיני
2 . באילו תנאים יכולה ממשלת ישראל לוותר על מדיניות נשק הגרעין שברשותה?
2.1.
על ממשלת ישראל לוותר ללא תנאי על נשק הגרעין.
2.2.
ממשלת ישראל יכולה בתנאים מסויימים לוותר על נשק הגרעין.
2.3.
אסור לממשלת ישראל לוותר בשום תנאי על נשק הגרעין.
3.
דילמת הביטחון.
3.1
ניתוח כללי.
3.1
דילמת הביטחון של ישראל.
4.
סיכום.
5.
נספחים.
נספח
1 – טווח נזקי הפצצה הגרעינית. נספח
2 – הוצאות הגנה של מדינות המזה"ת ב- 1998.
נספח
3 – הוצאות הגנה באחוזים כחלק מהתל"ג של מדינות המזה"ת ב- 1998.
נספח
4 – הוצאות הגנה לנפש של מדינות המזה"ת ב-
1 998.
נספח 5 – מאזן הכוחות הקונבנציונליים של מדינות המזה"ת ב- 1999.
נספח
6 – התפלגות חיילי סדיר ומילואים במזה"ת ב-
1 999.
6.
ביבליוגרפיה.
מבוא.
       הנושא שבו אדון נוגע לעניין מדיניות הגרעין של מדינת ישראל. על פי מדיניות הגרעין כפי שהוצגה בעבר ומוצגת גם כיום (הצהרתו של רה"מ לשעבר לוי אשכול ב- 1968 ותשובתו של השר ח. רמון בכנסת להצעה לסדר של ח"כ מחו'ל מתאריך 3.2.2000 )- לפיהן "מדינת ישראל לא תהיה הראשונה שתכניס נשק גרעיני למזרח התיכון". סביר היה להניח שאין נשק כזה בידי ישראל.
       לעומת זאת לאור אירועים אחרים כמו הצהרות עמומות של ראשי ממשלה: "לא נהיה הראשונים… אך איננו מבטיחים שנהיה השניים…"(יצחק רבין 1974),    פרשת וענונו ב- 1986 (Internet 2), פרסומים (לשם ג. 2000, ירחון ג'יינס נובמבר 1994 ), נתוני "פדרציית המדענים האמריקנית- F.A.S. (Internet 1) ועוד, אני סבור שבכל זאת מצוי כיום נשק גרעיני בידי מדינת ישראל.
                  לכן, אתייחס למצב שאכן קיים נשק כזה בפועל ושאלת המחקר:
באלו תנאים יכולה ממשלת ישראל לוותר על מדיניות נשק הגרעין?
            למעשה, אימצה מדינת ישראל את "מדיניות העמימות"- לפיה היא אינה מודה בהחזקת נשק גרעיני,  מתמידה בהצהרתה כי לא תהיה המדינה הראשונה שתכניס נשק גרעיני לאזור, אינה חותמת על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני ואינה מאפשרת ביקורת של ועדת האו"ם לבקרה על הנשק הגרעיני.
      בישראל רווחת הדעה כי גישת העמימות היא הטובה ביותר מבחינתה. המניע המרכזי לאי הודאה רשמית, היא דעה שהודאה כזאת עלולה לתת לשכנותיה את הצידוק והמוטיבציה להתחיל בפיתוח גרעיני מקביל.
       ישראל עלתה על המסלול הגרעיני בחיפוש אחר הביטחון המושלם, אך אם לא תדע לפעול בשיקול מפוכח היא עלולה ליצור את האפשרות להשמדה מוחלטת.        על כן מבחינתה של ישראל לשאלה זו שלש תשובות אפשריות למדיניות ביטחון:
* אסור לממשלת ישראל לוותר בשום תנאי על נשק הגרעין.
          * ממשלת ישראל יכולה בתנאים מסוימים לוותר על נשק הגרעין.
* על ממשלת ישראל לוותר ללא תנאי על נשק הגרעין.
         התשובה הראשונה מתאימה לגישה הריאליסטית (מורגנתאו, קנת וולץ), גישה הקובעת שבמרכז החוקיות של היחסים הבינלאומיים עומד האינטרס הלאומי המוגדר במונחים של עוצמה. כלומר שכל מדינה תשאף להגדיל את עוצמתה או לחלופין, למנוע את צמצומה. מניעים אלה כפופים לרצון ההישרדות של המדינה אך לא כפופים בהכרח לחוקי מוסר (מושגי יסוד ביחב"ל 1980, סגל א. 1998, עמ' 10).
          התשובות, השניה והשלישית מתאימות לגישה האופטימיסטית- אידיאליסטית, גישה שנובעת מאופטימיות לגבי יכולתן של מדינות לפתור סכסוכים ומחלוקות בדרכי שלום ועל פי צווי התבונה האנושית. הגישה טוענת שאם ייווצר סדר משפטי הוא יצמצם את האנרכיה. ועידות בין מדינות יוכלו למנוע שימוש בכוח לשם יישוב סכסוכים בינלאומיים.  הם יביאו לידי פירוק נשק וחיוב מדינות הנקלעות לסכסוך לפתור אותו בדרכי שלום (מושגי יסוד ביחב"ל 1980).        במסגרת הדיון אעסוק באיומים ובאתגרים האסטרטגיים שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניהם בשנים הקרובות וגם בכאלה שהם חדשים יחסית. איומים ואתגרים מהבחינה הצבאית, בהרחבת מעגל המדינות המאיימות, ובמרכזן- אירן ועיראק (מדינות המעגל השני), וכן בדגש המושם באזור על התחמשות בטילים ובאמצעי לחימה לא קונבנציונליים, שבמרכזם- נשק גרעיני.
       כן תועלה גם בעיית ההתעצמות הערבית- מוסלמית, בעיקר בנשק איכותי, אתגר המאיים לכרסם בעליונותה הצבאית המסורתית של ישראל מזה שני עשורים.           לדיון בשאלת מדיניות הגרעין חשיבות רבה. מדיניות גרעין של כל מדינה אוצרת בחובה קונפליקטים רבים. מצד אחד רצוי למדינה להחזיק בנשק כזה על מנת להבטיח את ריבונותה.
מצד שני קיימת סכנה רבה בהפעלתו בכוונה או שלא בכוונה, לצורך הגנה או התקפה.
תוצאות ההפעלה הן פגיעה המונית בבני אדם, רכוש, סביבה ועוד. שאיפתה של כל מדינה להשיג נשק כזה להרתעה כנגד יריבתה ועם הגידול בתפוצתו של הנשק הגרעיני גדלה הסכנה לאנושות כולה, כי גדלים הסיכויים לפגיעתו כתוצאה מתאונות, טעויות אנוש ושיקול דעת מוטעה. את העבודה אחלק לארבעה פרקים:
      בפרק הראשון אסביר בקצרה מהם כלי נשק קונבנציונליים ונשק גרעיני על מנת שהקורא יקבל מושג ממשי להבדלי תוצאות הפעלתם.
      בפרק השני אענה על שאלת המחקר בהרחבה בהתייחסות לשלש התשובות האפשריות למדיניות הגרעין. אסקור אחת לאחת באופן אובייקטיבי עד כמה שניתן את התנאים מתי וכיצד אם בכלל יכולה מדינת ישראל להתפרק מנשקה הגרעיני. לאחר כל תשובה אביא את הביקורת עליה.        בפרק השלישי אסביר מהי דילמת הביטחון באופן כללי ולאחריה אעסוק בדילמת הביטחון הגרעינית של ישראל (הנובעת משלשת האפשרויות) מנקודת מבט של מדינאים ישראליים ומאמרים.        הפרק הרביעי יסכם את העבודה בקצרה ובו אביא מסקנות והבעת דעה אישית באיזו מדיניות על מדינת ישראל לנקוט על מנת לדאוג לאינטרסים החיוניים לה.