מבוא:
במסגרת עבודתי, אגדיר מהי מחלה סופנית והמתת חסד. אתייחס לגורמים שהביאו להחרפת הדילמה המוסרית והמשפטית סביב הנושא, בארץ ובעולם, אציג את הצד הדמוקרטי-מערבי, התומך בהמתת חסד ומולו, את הצד ההלכתי השולל אותה. בהמשך, אציג את הגישה האוטונומית לעומת הפטרנליסטית  בנוגע לחולה הנוטה למות, אציג את המתת החסד מול עבירות ההמתה השונות שבחוק העונשין, והמתת החסד כהגנה, זכות האדם להיות אדון לגופו ולמות בכבוד. נושא החולה הסופני הפך להיות בעייתי מאד בשנים האחרונות, בעיקר בשל העובדה שכיום יש בידינו אמצעים טכניים רפואיים ומדעיים להאריך חיים. אך הארכת חיים אינה מלווה בד"כ בשיפור באיכות החיים גם אם ההמתה תעשה ע"י פעולה ישירה או ע"י גורם עקיף וגם אם מדובר בהמתה עצמית (התאבדות) בכל המקרים מתעוררות בעיות במישור הדתי, המשפטי והמוסרי.
א. מהי המתת חסד? המתת החסד יכולה להיות פסיבית (אותנזיה סבילה): אי נקיטה של אמצעים רפואיים, המאריכים חיים באופן מלאכותי. כלומר, הימנעות מטיפול מאריך חיים.
המתת החסד יכולה להיות גם אקטיבית (אותנזיה פעילה) הרופא ממית באופן אקטיבי, על מנת לגאול אותו מייסורי מחלתו מדובר בעצם בפעולה ישירה ומכוונת להריגת החולה, כגון הזרקת חומר רעיל על ידי הרופא או סיוע של הרופא להתאבדותו. יש הסוברים שכאשר פעולה כזו מבוצעת לפי בקשת החולה ורצונו החופשי, הרי היא העזרה והסעד הטובים ביותר שרופא יכול להגיש לחולה במצב נוטה למות. רבים הם המתנגדים לאותנזיה פעילה, ממגוון רב של סיבות: יש בכך פגיעה בכבוד ובערך של החיים, רצח הוא רצח גם כשהוא נעשה למטרה חיובית, קיים חשש גדול מ"המדרון החלקלק" (אותנזיה סלקטיבית של בני אדם לא רצויים), אותנזיה פעילה היא בלתי הפיכה בעוד שאותנזיה סבילה עדיין משאירה מקום לשיקול דעת חוזר ולתיקון, ועוד, אין זה תפקיד הרופא להיות "התליין" של החברה.  המושג הלטיני המתאר תופעות המתת חסד היא "אותנזיה"= מיתה יפה. הנושא טעון ביותר, ומעמת תפיסות מנוגדות: יש השוללים מוות מתוך רחמים בכל מקרה, ואחרים מחייבים תופעה זאת ככלל, או מסכימים רק לאותנזיה סבילה. הגישות השונות נובעות מערכים של מערכות המשפט, המוסר, הדת, והאתיקה הרפואית. ערכים המתנגשים זה עם זה, ויוצרים התייחסות מורכבת ובעייתית  לנושא. בבחינת התופעה, אנסה לבדוק את הנחות היסוד של כל אחת מהגישות, ובאיזו מידה ניתן לשלב בין האספקטים השונים. השם "מוות מתוך רחמים" טומן בחובו גישה ערכית אוהדת לנושא: המלה "רחמים" מציגה את המוות באור חיובי (נכון גם לגבי המושג "המתת חסד").
ב.  היסטוריה: הראשונים לבצוע המתות היו הנאצים כאשר החליטו –