תוכן עניינים
1 . מבוא …1
2 .
האם לזכות להליך הוגן מעמד חוקתי? ..3
3 . הדוקטרינה של ההגנה מן הצד וסעיף 149
לחוק סדר הדין הפלילי –.7
4 .
האם פסילת ראייה שהושגה באופן לא חוקי פוגעת בהוגנות ההליך המשפטי? עיון משווה –.10 5. פס"ד ייששכרוב ונוסחת האיזון בין השמירה על הוגנות ההליך הפלילי לבין הלחימה בפשע –17
6 .
סיכום ..19
ביבליוגרפיה –.21

1 . מבוא
עבודה זו עוסקת במתח בין זכותו של הנאשם להליך משפטי הוגן לבין האינטרס של השליטה בפשע או מיגורו. שני ערכים אלה, שהם מאבני היסוד של המשפט הפלילי באים לעתים קרובות לכלל התנגשות, כך שהעדפה של ערך אחד מובילה לפגיעה בערך האחר. האינטרס הבסיסי המונח ביסוד קיומו של הליך פלילי הוגן הוא ערך השמירה על זכויות אדם גם תוך כדי ההליך הפלילי. בארה"ב לאינטרס זה מעמד חוקתי, ונגזרותיו חלות על כלל ההליך הפלילי למן העיכוב או המעצר של החשוד, דרך החקירה וגביית הראיות ועד להליך המשפטי עצמו ומתן גזר הדין. הרציונל המונח בבסיס גישה זו הוא שמירה בכל מחיר על כבודו וחירותו של האדם שהוא ערך יסוד. אמנם ההליך הפלילי כרוך מלכתחילה בשלילת חירותו וכבודו של החשוד או הנאשם בעצם עיכובו ומעצרו, שלילת חופש התנועה שלו וכליאתו מאחורי סורג ובריח. יחד עם זאת,  לחשוד ולנאשם עומדת חזקת החפות וכבוד האדם שבו מקנה לו זכות להליך הוגן. גישה זו מתייחסת להליך הפלילי כרע הכרחי ולא כמטרה לעצמה, והיא מכירה בכך, שבנסיבות מסוימת, בשל הצורך לשמור על כבוד האדם ועל הוגנות וטוהר ההליך הפלילי, יכול להיווצר מצב שעבריין יצא לחופשי.
ואולם, עיקרון חשוב זה, שגם בארץ הוא נהנה ממעמד חוקתי מסוים מאז  חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, מתנגש לעתים קרובות עם אינטרס חשוב לא פחות של מערכת האכיפה והוא מיגור הפשע או השליטה בפשיעה. גישה זו מצדדת במניעת הפשיעה או בשליטה בפשע גם במחיר של פגיעה מסוימת בזכויות האדם של הנאשם או החשוד. הרציונל המונח בבסיסה הוא ההגנה על האינטרס הציבורי למצות את הדין עם עבריינים ולמגר את הפשיעה. המצדדים בחיזוק השליטה על הפשיעה יוצאים מנקודת מוצא, שרשויות האכיפה פועלות בהגינות, ואין להן כל אינטרס להעמיד לדין סתם.   בשנות ה-90 של המאה הקודמת שלטה במשפט הישראלי מגמה של הרחבת ההגנה על זכויות אדם, ובכלל זאת זכויות חשודים ונאשמים. במסגרת זו נחקקו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. בנוסף לכך, נחקקו חוקים שנועדו לעצב ולהגדיר את הכוחות המופקדים בידי המשטרה ולקבוע הסדרים לפיקוח על הדרכים בהם מפעילה המשטרה את סמכויותיה, ובמרכזם,  חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו-1996. לצד חוק המעצרים עודכן חוק האזנות סתר, תשל"ט-1979, ונקבעו בו סייגים והגבלות לביצוע האזנות סתר לצרכים פליליים, ונחקק חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף החשוד) תשנ"ו-1996, שמסדיר את סמכויות החיפוש על גופו של אדם ולקיחת דגימות מרקמות גוף האדם שנועדו לחקירה. ביטוי נוסף לכך הוא הקמת הסנגוריה הציבורית והרחבת הזכאות לייצוג עבור נאשמים בפלילים ועבור עצורים בעת חקירה. חוקים אלה יחד עם חוקי היסוד מבטאים את הרחבת ההגנה על זכויות חשודים ונאשמים, בכל זאת זכאותם להליך הוגן. מהצד האחר, הם חידדו עוד יותר את המתח בין ערך ההגנה על זכויות יסוד לבין האינטרס של השליטה בפשע. לצד הדיון העקרוני בהשפעת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו על ההליך ההוגן, אנסה לבחון באופן קונקרטי מהו שיקול הדעת הנתון לבית המשפט לפסול הודאות או ראיות שהושגו שלא כדין. במדינות רבות נתון לבית המפשט שיקול דעת לפסול ראיות שהושגו שלא כדין. מבחני הפסילה עשויים להיות הגינות ההליך (אנגליה), המוניטין של מערכת המשפט (קנדה), שיקולי מדיניות שונים כגון הרתעה (ארה"ב ) או טוהר ההליך השיפוטי (גרמניה). המוקד של העבודה הוא אפוא עיון משווה בכללי הפסיקה של ראיות שהושגו שלא כדין. אבחן באיזו מידה הלכת יששכרוב שינתה את המצב שהיה קיים בארץ בסוגיה זו?
שאלת המחקר:
האם  החקיקה של שנות ה-90 הרחיבה את ההגנה על הליך הוגן לנאשם או שמא היא דווקא צמצמה אותה?
שאלות משנה:
1.
כיצד מאזן בין המשפט בין ההגנה על זכויות הנאשם וההליך הפלילי ההוגן ובין ההגנה על האינטרס הציבורי?
2.
האם לזכות להליך הוגן ישנו מעמד חוקתי? (הדוקטרינה של ההגנה מפני הצדק)
3 .
כיצד משליכה ההגנה מן הצדק [תיקון סעיף 149 (סעיף קטן 10) לחוק סדר הדין הפלילי] על הסעדים שמקנה החוק לקיומו של הליך הוגן?
4 .
אילו סעדים (אם בכלל) לקיומו של הליך הוגן מקנה חוק יסוד כבוד האדם וחירותו?  5.
מה דינה של הודאה שהוצאה מהנאשם באמצעים פסולים? (סעיף 12)
6 .
האם פסילת ראייה שהושגה באופן לא חוקי פוגעת בהוגנות ההליך המשפטי?