עבודה בקורס תורת המשפט: הגבלת חירותו של האדם
1 . (א) לפי מיל, מטרתה של מסה, היא לקבוע עיקרון אחד פשוט מאוד שיהיה זכאי למשול באופן מוחלט במגעיה של החברה עם היחיד בדרך הכפייה והפיקוח, בין באמצעים פיזיים בצורת עונשים משפטיים ובין שתשתמש באילוץ המוסרי של דעת הקהל. לפי עיקרון זה המטרה היחידה שלמענה מותר לבריות הן כיחידים והן כקיבוץ, להגביל את חופש הפעולה של מי שמתוכם היא ההגנה העצמית, שהתכלית היחידה אשר לשמה מותר בדין להשתמש בכוח כפייה כלפי איש הנמנה עם חברה תרבותית היא מניעת נזקים לאחרים. טובתו שלו, בין הגשמית ובין הרוחנית, אין בה משום היתר מספיק. אי אפשר לאלצו על פי דין לעשות דבר או להימנע ממנו משום שמוטב יהיה לו לעשות כן, משום שכך ירווה יותר אושר או משום שלדעת אחרים יהיה זה מעשה חכם או אפילו נכון. אלה הם טעמים טובים לגעור בו או להתדיין עמו או לשכנע אותו, אך לא לאלצו, גם לא להביא עליו רעה כלשהי אם יעשה אחרת.  כדי להצדיק זאת, הכרח ההתנהגות שממנו מבקשים להניאו תיחשב ככזו הגורמת רע למישהו אחר.  –
(ב) גישתו  של מיל סבורה כי יש תחום פעולה שבו יש לחברה, להבדיל מן היחיד רק אינטרס עקיף, אם בכלל, וזהו תחום המקיף את כל אותו חלק מחייו ומהתנהגותו של אדם שמשפיע רק עליו, או אם יש לו השפעה גם על אחרים, הרי זה רק בתנאי שהם מסכימים לדבר ומשתתפים בו מרצונם הטוב, החופשי והבלתי מדומה. זהו אפוא המחוז ההולם של חופש האדם. הוא כולל ראשית את התחום הפנימי של התודעה, התובע את חופש המצפון במובנו המקיף ביותר, חופש המחשבה והרגש, יחד עם חופש גמור לדעה ולרגש בכל הנושאים- מעשיים או עיוניים , מדעיים , מוסריים או תיאולוגיים. שנית העיקרון מחייב את חופש הטעמים והיעדים: את החופש לעצב את מתכונת חיינו בהתאם לאופיינו שלנו, לעשות כרצוננו, בכפוף לתוצאות האפשריות, וזאת בלי הפרעה מצד אחינו לצלם, כל עוד מה שאנו עושים אינו פוגע בהם, גם אם בעיניהם תהיה התנהגותנו מטופשת, נלוזה או מוטעית-
המשך בגוף העבודה העבודה ללא מקורות