סיכום שיעורים מהקורס מיניות ביהדות, שהועבר בפעם השנייה בחורף 2009, הסיכומים כוללים ומפורטים (ייתכן ושניים-שלושה שיעורים חופפים זה את זה), ונכתבו על ידי מקלידים משמיעה ותימלול ישר.
2 0.11.08
סוגיות באירוטיקה יהודית מה זה אירוטיקה יהודית?
על פניו, המילה "יהודית" הוא כל מה שנכתב על ידי יהודי. אבל האם כל מה שנכתב על ידי יהודי- הוא יהדות?
לדוג', זיגומניד פרויד הוא יהודי- אבל האם הוא ספרות יהודית. על פי ההלכה הוא היה יהודי. אבל מרבית הטקסטים היהודיים נחשבים לספרות יהודית. אירוטיקה- מהמילה ארוס. המילה הורחבה כל כך הרבה- שלא פשוט לדעת מה כוללים במושג אירוטיקה יהודית. אחד האספקטים שמתכוונים לאירוטיקה הוא היחס לגוף. גם היחס בין גוף לנפש (המושג של הישארות הנפש הוא מושג מאוד בסיסי בתוך היהדות, אבל רק בתוך היהדות המאוחרת, שכן בתנ"ך אין שום רמז למושג הזה), וגם היחס לגוף כלשעצמו. זה פחות יעניין את המקרא, אבל בתקופות יותר מאוחרות, החל מחז"ל וימי הביניים ובמיוחד בספרות של המאה ה-18, נשאלו שאלות כמו האם יש ערך לגוף? האם יש לו ערך כשלעצמו, או שבעצם הוא דבר בסיסי, דבר תפל שיש למעט את העיסוק בו- והעיסוק היחידי בגוף שמותר הוא כדי לקיים את הנפש.
בספרות המוסר המאוחרת נראה שיש יחס כמעט עויין לגוף. וייתכן והדבר מגיע דווקא מתוך הנצרות. פרקטיקות של אירוטיקה- אנחנו נראה כבר בחז"ל פרקטיקה מינית. נושא נוסף הוא היצר- התאווה.
מהי- מה מקורה, איך וכיצד יש להתמודד וכיצד. פועל יוצא מנושא הגוף. סוגייה נוספת היא "האישה". מהי, ומה התפקיד שלה. ראוי היה לשאול את השאלות בטקסטים אחרים- מהו גבר, ומה המאפיינים שלו. צריכים לדעת שעד שלהי המאה ה-20 שבו נשים נכנסו לתוך הפנתאון והן שוות ובאות בקהל, האישה וודאי בימי הקדם הייתה דווקא "האחר".
הטקסטים שנכתבו על ידי גברים. ו-99% מהם לגברים. כי תפקיד האישה הוא לשבת בבית בסופו של דבר. ולכן נצפה, כשנדבר על המגדר שמי שיוגדר מבחינה מינית הוא "האחר". נראה טקסטים שמסגירים לפעמים עויינות. ברור שמעמד האישה לפני
3 ,000 שנה היה נחות בצורה וודאית. עיקר ההתמקדות בזהות תהיה לגבי האישה, כי הגבר הוא הנורמלי- הוא כותב הטקסטים, הוא המיין סטרים, הוא כותב לעצמו ולגברים אחרים, אז כשמדברים על דמות מינית זו תהיה בדרך כלל האישה ופחות דמות הגבר. ________________ סקירה כרונולוגית:
התנ"ך- יש גישה מסרותית שרואה את כל חמשת חומשי התורה כנתונה על ידי הקב"ה למשה בסיני. אירוע שקרה בערך במאה ה-12
לפנה"ס. המחקר המודרני לא מסכים עם הדברים הללו. לדעת המחקר המודרני, הספר הקדום הוא ספר דברים שנכתב במאה ה-8 לפנה"ס. נושא האירוטיקה לא כל כך מפותח בתנ"ך. שאלות שירתקו מאוד בנושא ימי הביניים, בתנ"ך אין טיפול בנושאים האלה. שיר השירים הוא יוצא דופן בנוף התנ"כי. הוא לא רק רומנטי, אלא גם אירוטי- כי הוא מתעסק בנושאי הגוף. הוא שיר אהבה בין גבר לאישה. תקופת בית שני­ – בהינתן שהנביאים האחורנים הם חגי. הקמת בית שני, הצהרת כורש, המאה החמישית לפנה"ס נגמר התנ"ך. מעט אח"כ יקום אלכסנדר וישנה את המפה של כדו"א, כולל המזרח לחלוטיין. התרבות ההלניסטית מאופיינת בתרבויות המקומיות. והספרות של ימי בית שני היא חלק מהספרות יהודית-הלנסטית. יש את הספרים החיצוניים. פילון האלכסנדרי קורא את היהדות בעין אפלטונית- הוא הראשון שמשלב שתי תרבויות. הוא יהודי ולומד את מצוות הדת וקורא עברית, אבל לא שוכח שהכלים לניתוח והתרבות עליה גדל היא ההלניסטית. יוסופב פלסביוב כותב ספר בשם "קדמוניות היהודים"- בו הוא חוזר על סיפורי המקרא ומפרש אותם לקורא הרומי-יווני. והוא בעל השקפות יווניות. יש יחס הרבה יותר מתקדם בהרבה תחומים של חז"ל ולא כמו של פלסיוב או פילון. על הנצרות- דת קטנה שהיחס היחיד שהיא מקבלת היא שהם נשחטים על הרומים. רק במאה הרביעית והחמישית היא נהפכת לדת השולטת. זו תקופה שמשיקה לתקופת החז"ל (חכמי המשנה התורה). עם חתימת המשנה שנכתבה על ידי התנאים- מתחילה תקופת התלמוד, וגם חכמי התלמוד הם חכמי חז"ל. התלמוד מתחלק לירושלמי (שכותביו חיו בעיקר בגלל, מכיוון שבירושלים היה אסור ליהודים לחיות) ולתלמוד הבבלי שנחתם 100 שנה לאחר התלמוד הירושלמי. תקופת חז"ל הקלאסית נגמרת עם חתימת התלמוד הבבלי בערך בשנת 490. במאה ה-12 מופיעה באשכנז (גרמניה) שנקראת חסידי אשכנז.מאוד ייתכן שהקבוצה הזו שהיא קיצונית מאוד- מושפעת מהנצרות. בערך באותה תקופה, במאה ה-13, בפרובנס, בדרום צרפת וספרד מופיעה הקבלה.
שנכתב על ידי ר' ד' ליאון וקבוצתו. גם בו יש דיעות שקשורות לנושא המיניות.
ומופיעים כאן נושאים חדשים וגם איסורים חדשים בהקשר של מיניות. המושג של להזדווג לא קשור רק לאדם, אלא גם-