תקציר תניות אי תחרות מופיעות בחוזה בין שני צדדים המעוניינים להגביל את התחרות ביניהם. לרוב, תניות אלו אינן מגבילות את שני הצדדים לחוזה באותו האופן, אלא מגבילות צד אחד מלהתחרות בצד השני. יצוין כי תניות אי תחרות מופיעות בחוזים מסוגים שונים וביניהם בחוזה בין עובד למעביד, בחוזה בין ספק למפיץ, בחוזה בין מעסיק לקבלן עצמאי, בחוזה לפירוק שותפות וכיו"ב.
בעבודתי זו, אתמקד בתניות אי תחרות המופיעות בחוזה עבודה והמגבילות את העובד מלהתחרות במעבידו.
עבודתי תעסוק בהגבלת עיסוקו של העובד לאחר סיום יחסי העבודה.      לאחר פסיקת בית המשפט העליון בעניין סער, וכן פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין צ'ק פוינט, נוצר הרושם כי הסוגיה 'נפתרה' וכי בית המשפט לא יכשיר עוד תניות אי תחרות הנכללות בחוזי עבודה, במקרים בהם מטרת המעביד היא מניעת התחרות ותו לא. עם זאת, מקריאת פסקי דין מייצגים העוסקים בסוגיה, מצאתי כי מעבידים עדיין כוללים תניות אי תחרות דרקוניות וכוללניות בחוזי העבודה הנכרתים בינם לבין עובדיהם. זאת ועוד, בתי המשפט, ביישמם את הלכות סעד וצ'ק פוינט באופן לא מדויק, מחטיאים את המטרה ומכשירים תניות אי תחרות אשר פוגעות הלכה למעשה בתחרות החופשית. במהלך הכנת עבודתי, בחרתי כשלושים פסקי דין מבתי משפט ומבתי דין שונים, העוסקים בתחומי עיסוק שונים והמהווים עבורי מדגם מייצג. שלושים פסקי הדין האמורים מיישמים את הלכות סער וצ'ק פוינט תוך התעלמות, כמעט גורפת, משיקול התחרות החופשית כאינטרס ציבורי והימנעות מניתוח מעמיק של השפעת תניית אי התחרות על התחרות עצמה. יודגש כי טענתי אינה כלכלית ואין בידי כלים כלכליים כדי להוכיחה. היינו, עבודתי לא תבחן מה היה קורה אילו בית המשפט היה כולל במסגרת שיקוליו את התחרות החופשית. טענתי המשפטית היא כי בתי המשפט צריכים להביא בחשבון במסגרת כלל שיקוליהם את התחרות החופשית, זאת באמצעות מבחנים אשר נקבעו במסגרת דיני ההגבלים העסקיים. כך בחינת תניות אי התחרות תהיה נאמנה יותר למציאות העסקית ולטעמי, תביא את בתי המשפט ובתי הדין למסקנות מדויקות יותר.
יש להכיר בכך ששיקול התחרות החופשית הינו שיקול כלכלי גרידא אשר רחוק משיקולים ערכיים נוספים המתוארים עימו בתמונת תניות אי התחרות. שיקולים ערכיים אלו באים לידי ביטוי למכביר בפסיקת בתי המשפט ובתי הדין, בייחוד לאור 'המהפכה החוקתית' לאחר חקיקת חוקי היסוד. בבואו להכריע בהתנגשות בין שיקולים ערכיים לשיקולים כלכליים, נוטה בית המשפט להכריע לטובת השיקולים הערכיים. במסגרת המטרה להכניס את שיקול התחרות החופשית לסל השיקולים הנלקחים בחשבון בניתוח תניות אי תחרות, יש לגלות מודעות להעדפותיו של בית המשפט ולהתמודד עימן.
ישאל השואל מה להכללת שיקול התחרות החופשית – אינטרס ציבורי – למסגרת השיקולים הנוגעים לתניות אי תחרות – סוגיה אשר אינה שייכת למשפט הפרטי באופן מובהק. אמנם, הסוגיה אכן אינה סוגיה קלאסית הנוגעת לקורס. יחד עם זאת, ניתן לטעון כי ההבחנה בין אינטרס ציבורי לאינטרס פרטי הינה הבחנה מלאכותית הנעשית לצורך האיזון בלבד. בפרשת סער, הנשיא ברק מביע דעתו לעניין זה – "כשלעצמי, איני סבור שיש מקום להבחין בין אינטרס לגיטימי של הצדדים ואינטרס לגיטימי של הציבור. עניין לנו בבטלותה של תניה חוזית בשל "תקנת הציבור". נמצא, כי נקודת המבט הינה זו של הציבור. הלגיטימיות של אינטרס הצדדים נקבעת, על כן, מזווית הראיה של אינטרס הציבור". לטעמי, חופש התחרות מהווה שיקול אשר במידה ויישקל על ידי בית המשפט, יגן על היבט של חופש התחרות המשפיע על הפרטים המרכיבים את הציבור ולא על הציבור בכללותו. לא זו אף זו, במידה ויישקל חופש התחרות על ידי בתי המשפט, הוא יתווסף לכף המאזניים עליה עומדים האינטרסים של העובד ולא לזו של המעביד. יש בהוספתו כדי להגן הגנה נוספת על זכויות העובד. זאת ועוד, תפיסתי את משפט העבודה ממקמת אותו בחיץ בין המשפט הפרטי למשפט הציבורי. זאת לאור המאפיינים הפרטיים הנוגעים למעבידים פרטיים המנהלים את עסקם ולאור המאפיינים הציבוריים של מהות מקום העבודה בחייו של העובד וכן של תהליך הקונסטיטוציאליזציה של משפט העבודה, מאפיינים הגורמים למדינה להתערב במערכת היחסים בין העובד למעביד באמצעות חוקי המגן. לאור האמור לעיל לטענתי קשר הדוק לזכויות האדם במשפט הפרטי. פרקה הראשון של עבודתי כולל הצגת הדין הקיים, תוך ניתוח הלכות צ'ק פוינט וסער. ניתוח זה משמעותי בעיניי להמשך הניתוח של פסקי הדין האחרים ושל הסוגיה בכללותה. הפרק השני מרחיב את אחד ממבחני הלגיטימיות של תניית אי התחרות והוא קיום סוד מסחרי. הפרק השלישי של העבודה עוסק בתחרות החופשית עצמה תוך בחינת הפגיעה האפשרית בתחרות החופשית על היבטיה השונים.
הפרק הרביעי עוסק באינטרסים ובזכויות השונים הבאים לידי ביטוי במסגרת הסיטואציה המשפטית הנידונה. הפרק החמישי מציג את הדין הרצוי או את ניתוח הסוגיה באמצעות ההסדרים הכובלים.