חומרי היקום, חומרי הנפש מריק ועד חורים שחורים כמטפורה בפסיכותרפיה באמצעות אמנות.
עבודת תזה מוגשת ע"י עבודה זו מוגשת במסגרת מילוי חלקי של הדרישות לקבלת תואר שני בטיפול בהבעה ויצירה בית הספר לתואר שני באמנויות ומדעי החברה ספטמבר
2 008
תוכן העניינים
1.      תקציר
4
2 .      מבוא
5
                        א.      חומר 9
                        ב.       ריק
1 1
                         ג.       יחסי ריק וחומר
1 2
                        ד.       צפיפות החומר כמטפורה למצב רגשי
1 3
                        ה.      צפיפות החומר כמטפורה בטפול באמנות
1 8
3 .      שיטה
2 0                         א.      מחקר היוריסטי
2 0                         ב.       כתיבה בשכבות – מחקר אוטואתנוגרפי
2 0
4 .      הסיפור המחקרי
2 5
                     א.         צפיפות החומר – מציאות חומרית. תפיסת המושג 'צפיפות החומר' בראי ההיסטוריה של המדע
2 5
                                i.          מהות החומר
2 5
                              ii.          צפיפות החומר
2 7
                            iii.          יחסי ריק וחומר
3 1
                            iv.          ריק
3 2
                              v.          מצבי הצבירה
3 4
                            vi.          חורי שחורים
3 5
                     ב.         צפיפות החומר: מציאות נפשית. צפיפות החומר כמטאפורה בפסיכותרפיה
3 9
                                     i.          מטפורה
3 9
                                   ii.          השימוש במטפורות בפסיכותרפיה
3 9
                                 iii.          'חומר' כמטפורה בפסיכותרפיה
4 1
                                 iv.          'צפיפות החומר' כמטפורה בפסיכותרפיה
4 5
                                   v.          יחסי ריק וחומר – סולם המטפורות המוצע
4 8
                                 vi.          'ריק' כמטפורה בפסיכותרפיה
4 9
                               vii.          'מצבי צבירה' כמטפורה למצבים נפשיים שבין ריק לבין חורים שחורים 54
1 )    פלסמה 55
2 )    גז 57
3 )    נוזל 58
4 )    מוצק 59
                             viii.          'חורים שחורים' כמטפורה למצב נפשי
6 0                       ג.          צפיפות החומר: מציאות יצירתית. צפיפות החומר כמטאפורה בתרפיה באמצעות אמנות
6 4
                                     i.          מהות התרפיה באמצעות אמנות
6 4
                                   ii.          יצירת האמנות כמטפורה בטפול באמנות
6 7
                                 iii.          'חומר' בטפול באמנות
6 8
                                 iv.          'צפיפות החומר' כפי שהיא מתבטאת בטפול באמנות
6 9
                                   v.          תחושת הריק כפי שהיא מתבטאת ביצירת האמנות בטפול 70                                  vi.          'מצבי צבירה' כמטפורה כפי שהיא מתבטאת בטפול באמנות 71
1 )    פלסמה 72
2 )    גז 73
3 )    נוזל 73
4 )    מוצק 75
                               vii.          'חורים שחורים' כפי שהם מתבטאים בטפול באמנות 76
          ו.          נתוח יצירות של מטופלים 78
          ז.          סיכום
1 01
         ח.         ביבליוגרפיה
1 04
         ט.         Abstract
1 11
תקציר התזה ספטמבר, 2008.
חומרי היקום, חומרי הנפש. מריק ועד חורים שחורים כמטפורה בפסיכותרפיה באמצעות אומנות.
עבודה זו בוחנת את המשמעויות השונות של המושג 'צפיפות החומר', ראשית במקורותיו הפיסיקליים תוך בחינת התפתחותו במהלך ההיסטוריה של המדע ועד לתפיסות עכשוויות של הפיסיקה. לאחר מכן היא מציגה פיתוח תיאורטי של השתמעויות מושג זה כמטפורה למצב נפשי כנובעות מהפסיכואנליזה, על ידי חשיבה לוגית ואסוציאציות חופשיות של החוקרת. לבסוף, יש שימוש בהשתמעויות אלה ובהשתמעויות מתחום התיאוריה של האמנות, ויישומן לטפול באמנות.
העבודה היא מחקר היוריסטי כלומר, הכתיבה היא בגוף ראשון כאשר תהליך הבניית הידע של החוקרת נחשף, כולל תובנות הקשורות לתהליך ההכשרה של החוקרת כמטפל באמנות. העבודה כתובה בשכבות על מנת להבחין בין ידע רשמי לבין הידע הנבנה על ידי החוקרת באמצעות תהליך רפלקטיבי של הקריאה בספרות ותוך כדי היקשים לוגיים ממנו ואסוציאציות חופשיות בעקבותיו. כמו-כן, מתבצע מחקר מבוסס-אמנות, כאשר חלק מהתובנות מגולמות כיצירות אמנות שהחוקרת יצרה בעקבות תהליך גיבוש התיאוריה.
לבסוף, מנותחות עבודות של מטופלים ושל סטודנטיות לחינוך באמצעות אמנויות, כדרך לבדוק את התיאוריה ב"שטח". הניתוח מתבצע בדרך של התבוננות פנומנולוגיה ביצירות על פי דרכה של מלה בטנסקי Betensky, What Do You See? Phenomenology of Therapeutic) (Art Expression, 1995, כפי שהדבר יכול להתבצע יחד עם המטופל במסגרת הטפול באמנות. מבוא
למה דווקא חומרים? לפני שנים, כמורה לחינוך מיוחד, התאפשר לי לפגוש את הפילוסופיה וההיסטוריה של המדע כאמצעי לקידום לומדים בעלי לקויות למידה בכתות מקדמות בחטיבת ביניים "רגילה" (רחמני זילברשטיין, 2002).
מאחר והגעתי למקום הזה כאשר חינוך היה המקצוע שלי והמדעים – התחביב שלי, יכולתי לפגוש את התכנים המדעיים ואת עולם החקר, כמגלה עולם חדש, ועם זאת, כחוויה אסתטית וקיומית ולא כמשהו שיש לבדוק באמצעות נוסחאות מתמטיות. אחד הדברים שריתקו אותי הייתה הכוליות שבה אפשר להסביר תופעות כל כך שונות כמו אטומים מחד וכוכבים מאידך, היה זה כשהתוודעתי לתיאוריה של אייזיק ניוטון (גליק, 2007) על מהות החומר והכוחות הפועלים בו.
לימים, גיליתי בעצמי יצירתיות, והתחלתי לצייר, ואז פגשתי את החומרים ממקום אחר, אך עם אותה סקרנות ורצון לחקור אותם. התחלתי לצייר מהמקום הראשוני ביותר: ציירתי שמש מחייכת, כמו שמציירים הילדים בגן, בשמן על בד ומשם המשכתי לחקור צבעים, צורות, חומרים וטכניקות באופן אינטואיטיבי אך בשיטתיות. את ההחלטה ללכת ללמוד טפול באמנות, אני חבה לא מעט לאותה תקופה שבה התנסיתי בציור באופן זה.
בתחילת שנה זו, ביקרתי בתערוכה שנקראה 'יופיו של הריק' ב"גלריה 39" בתל-אביב. (לוי ולניר, 2007) עד אז, חשבתי שמדע ואמנות נפרדים לגמרי זה מזה, ושאני כסטודנטית לטפול באמנות, צריכה לגזור על עצמי תענית שתיקה בכל מה שקשור למדעי הטבע, למרות העניין הרב שלי בהם. מהתערוכה הזאת יצאתי עם ההתרשמות שאכן האמנות מנסה לחקור את תופעות הטבע אף היא, בדרכה ולכן אף אני יכולה להרשות לעצמי לתת מקום לעניין שלי בתופעות הטבע גם כמטפלת באמנות כמו-גם כמורה למדעים בחינוך המיוחד.  ראיתי שיש לאמנים וגם לי רצון לנסות לבטא את תופעת הריק שהיא בלתי נתפסת גם באפסיותה וגם בהיקפה, כלומר היקום כולו. הביקור בתערוכה היווה עבורי חוויה מרגשת, והתחלתי לחשוב על הנושא לתזה שיתחבר לנושאים שעלו בתערוכה: הריק, החלל, החומר שבין החללים, היקום. כשהתחלתי לטפל באנשים חולי נפש במסגרת הפרקטיקום שלי במרכז לבריאות הנפש בבית חולים ממשלתי, התחלתי לגלות את הביטויים של צפיפות החומר, כלומר היחסים בין ריק לחומר,  הן בחוויה של המטופלים והן ביצירות האמנות שהם יוצרים במסגרת הטפול באמנות. ראיתי איך הכול מתחבר יחד: מהות החומר כתופעת טבע מאוד נרחבת שמתחילה מהחלקיק הקטן ביותר ועד גוש החומר הכבד ביותר – החור השחור. מהות החומר היא החומרים היומיומיים והמוכרים לנו אך גם  הגלקסיות והיקום כולו, שהרי תיאוריית "המפץ הגדול" רואה את מקור היקום שלנו בחור שחור, שבהתפוצצותו יצר את כל גרמי השמיים הקיימים כיום. ראיתי גם שכשאני ניצבת מול מטופל שהמהות הנפשית שלו מאוד קשה, עמוקה וראשונית, המלים  'ריק' ו'חורים שחורים' עולות כניסיון שלי להבין את החוויה של המטופל לעומקה, ועולות אף על ידי מטופלים אחרים במסגרת ההתבוננות ביצירות כחלק מהטפול הקבוצתי באמנות. ראיתי גם מטופלים מסוימים שהשימוש במילים הללו כחלק מההתבוננות ביצירתם עזרה להם לראות את החוויה הנפשית שלהם בדרך יותר ברורה וחדה ונתנה להם מילים למה שהם תמיד חשו.
אחת החוויות החזקות בתהליך הזה, היה הניסיון להסביר לחברה ללימודים שכותבת תזה בנושא דומה, מהו חור שחור (מלמד-קץ, 2006) ומה ההסברים שניתנים לו במסגרת הפסיכואנליזה (Stevens, 1999) התגובה הייתה נלהבת: זה בדיוק מה שאני חשה מזה שנים, ולא היו לי מילים לתאר זאת. בקורס הסופרוויז'ן התחלתי להבחין שאני יכולה לראות ביטויים של ריק ושל חורים שחורים בעבודות של מטופלים שונים ובתגובות אמנותיות  של הסטודנטים לעבודות אלה. גם בדיון באותן עבודות, הופיעו שוב  מושגים אלה שנתנו מילים לתופעות מאוד לא מוסברות, מה שהזכיר לי את ה"nameless dread" של ביון (Mitrani,
2 001, p. 168) .
רובד נוסף של המפגש שלי עם הנושא היה תהליך המודעות שאני עוברת בעצמי. גילוי אזורי הריק והאזורים שבהם יש חורים שחורים בנפשי. גיליתי שבמצבים שונים, יש מפגש בין האחר לבין אותם חורים שחורים בנפשי, שעלול לגרום למעין מפץ גם אם הוא לא גדול כמו זה שהיה בראשית היקום. המטפורה של צפיפות החומר, הפכה לכלי בידי בתהליך המודעות העצמי שלי.
בשלב זה עדיין לא היה ברור לי מה אני רוצה לבדוק במחקר הזה. הנושא עבר גלגולים רבים, עד שהבנתי שחומר חייב להתקשר לריק,  כניגודו המשלים, כמו שחושך מתקשר לאור. כך למעשה ניתן לשרטט קו-רצף מאוד ארוך שנמתח מצד אחד, מהקצה של הריק המוחלט, זה שבו אין אפילו חלקיק אחד של חומר, אל הקצה השני שבו נמצא החור השחור שהוא גוש החומר הצפוף ביותר ביקום שאין בו אפילו נקודה קטנה של ריק, ושביניהם, על הרצף יש חומר בצפיפות הולכת וגדלה' שניתן לתחום בו ארבעה 'אזורים', שהם מצבי הצבירה: הפלסמה, הגז, הנוזל, והמוצק.
התחלתי את המחקר באיתור מידע. פניתי לספרות בתחומי הידע השונים שהוזכרו לעיל: בתחומי מדעי הטבע; הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה; האמנות והטפול באמנות. ככל שקראתי, הרגשתי שאני מגלה דברים חדשים, מזדהה באופנים שונים עם הדמויות ש"מככבות" בספרות: מדענים, פסיכולוגים, סופרים ועוד. בכלל, מצאתי שאני מנהלת דיאלוג מאוד דינמי עם הטקסטים שאני קוראת. כאן עלתה המחשבה לערוך מחקר היוריסטי שיתאר למעשה את אופן ביצוע המחקר שתכליתו קריאת הטקסטים המגוונים הללו ותהליך האינטגרציה שלהם לידי תיאוריה קוהרנטית שעוסקת בצפיפות החומרים בהיבטים השונים של תופעה זו  (Moustaka, 1990).
במהלך הקריאה, אני חשה שמתפתחת בי הבנה לגבי הנושא. נראה לי שעם כל טקסט שאני קוראת, מתגבשת בי ההבניה  (Colburn, 2007)של המושגים הקשורים לנושא מרתק זה. התפיסה שלי היום לגבי 'מהו חומר' והשאלות שנלוות לשאלה הזאת, שונה למדי מהתפיסה שהייתה לי בראשית מחקר מרתק זה. גם את התפתחות התפיסה שלי לגבי המושגים הללו אני מתעדת הן במילים והן ובאמצעות האמנות. תהליך הבניה זה מאוד מתחבר לי עם הגישה שבה עבדתי עם תלמידיי – הגישה הקונסטרוקטיביסטית ללמידה, לפיה אדם בונה את הידע בmind שלו, בתגובה למפגשים שלו עם קטעי מציאות והתנסות.
 גישתו של ביון כפי שמתבטאת בספרו "ללמוד מן הנסיון היא כזו שבה האדם לומד מהניסיון, תוך קישור בין המימד הרגשי-אינטואיטיבי לבין המימד הקוגניטיבי-מושגי. הלמידה מתבצעת על-ידי קישור בין ההתנסות, החוויה הנובעת ממנה וקישור בין מושגים ידועים לחדשים ובין החשיבה והאינטואיציה (גמפל, 2004). בדיוק כמו בגישה הקונסטרוקטיביסטית. כלומר, היכולת שלי לעשות את הקישורים בין תחומי הידע השונים והסוגות הספרותיות השונות, לכדי תפיסה כוללת של רעיון. בעקבות הטרנספורמציה שאני עוברת בין שלבי הלימוד השונים, אני מרחיבה עוד יותר את תפיסתי לגבי למידה, לתחום החוויה הרגשית והיצירה האמנותית. אוסיף כי חוויה זו מתאימה בעיני גם לפרקטיקה של הטפול באמנות, שם המטפל מצוי בקיום מרובה. הוא חווה כמה רבדים בו-זמנית, ועליו באותו הזמן גם לעבד את המידע וגם להפיק תגובה (אור, 2005).
בהמשך הדרך, מצאתי עצמי מסתובבת בעולם, בדיוק כפי שמתואר בספרות על מחקר ההיוריסטי  Moustaka, 1990)) והיקום "מדבר" איתי כל הזמן על ריק ועל חורים שחורים. ספרי קריאה שאני בוחרת לקרוא, קטע קריאה מטֶקֶס, סרט שבו אני צופה באופן אקראי, ההתנסות עם המטופלים בפרקטיקום ובכתה, שירה… כל אלה הפכו למקורות שנאספים לידי התיאוריה שארצה להציג כאן. לפתע הבנתי שמחקר זה נוצר בדרך שבה נוצרים חיים; בדרך שבה מתבצע טיפול. החומרים מביאים לי את עצמם ואני מקיימת איתם מערכת יחסים שבה אני שמה לב לתופעות, ממקמת אותן, מקשרת אותן לתופעות אחרות ויוצרת שלמות תפיסתית עמוקה לגבי הנושא הנחקר.
לפתע הבנתי! מה שאני עושה, איננה סקירת ספרות במובן המקובל של בדיקת התיאוריות הקיימות לפני תחילת ביצוע המחקר (שלסקי, 2007) . אלא זה המחקר עצמו! נזכרתי במה שקראתי על איינשטיין (קאקו, 2005). איינשטיין התחיל את חיי המחקר שלו כשבנעוריו, קרא ספר שריתק אותו על תולדות המדע ואז דמיין עצמו רוכב על קרן אור.
בעקבות הדמיון הזה, התחיל כבר לחשוב על היחסיות של האירועים בעולם. הוא המשיך לקרוא ולנסות לבדוק תיאוריות קיימות באמצעים מקובלים ואחרים – קריאת התיאוריות הקיימות ונוסחאות מתמטיות, שיחות עם ילדים מתוך תפיסתו שתיאוריה טובה צריכה להיות כזו שכל ילד יבין ועוד. כך התהוותה במוחו תורת היחסות הפרטית ואחר כך הכללית. רק לאחר שהייתה לו תיאוריה מגובשת, הוא חשב שכדאי לבדוק את ההיתכנות שלה במציאות. ויש אומרים שזה לא הדבר שעניין אותו ביותר-
הבנתי שזה מה שאני עושה: חוקרת את הכתובים אודות החומרים בצפיפויות השונות, מצרפת, מחברת, מתייחסת, תופסת ו… יוצרת סינתזה בין המקורות השונים לכדי הבנה שלמה שלי את המציאות היקומית והנפשית. תהליך חקירת הכתובים הוא חלק הארי של מחקר זה. לאחר מכן, ארצה לבדוק את התפיסה שפיתחתי מול העשייה שלי בטפול באמנות – לבדוק את האפשרות לנתח יצירות אמנות של מטופלים בהקשר לאותה תפיסה, זו הקשורה לצפיפות החומר.
קיימת שיטה לכתיבת מחקר היוריסטי באופן המתאים לאופן מחקר שכזה. שמה: כתיבה בשכבות layered account (Ronai, 1995).
באופן זה של כתיבה, ישנו שילוב של תהליך בצוע המחקר, כלומר אופן קריאת המקורות, במשולב עם סקירת הספרות מהמקורות השונים. כמו-כן, יתבצע שילוב של הידע מהמקורות השונים. כל זאת, תוך הקפדה יתרה על ההבחנה בין מה שקיים כבר בתיאוריה לבין התהליך שעשיתי בהתייחסותי למקורות השונים ובאופן התפתחות הידיעה, ההבנה והמודעות שלי ביחס לנושאים השונים. אם כך, השאלה אותה ארצה לבדוק במחקר זה היא:
האם החזקת המטפורה של צפיפות החומר, מתוך הבנה לעומק של הביטוי הזה, מאפשרת לי התבוננות מעמיקה יותר במטופל ובטיפול?
לשם כך אצטרך לענות על שאלות המשנה הבאות:
1.      מהי "צפיפות החומר" על כל היבטיה ומשמעותיה?
2 .      כיצד מתבטאת "צפיפות החומר" במבנה הנפשי של האדם?
3.      כיצד מתבטאת "צפיפות החומר" ביצירה האמנותית ובהתבוננות בה?
להלן אסקור בקצרה את המושגים הנחקרים במסגרת העבודה. דיון מפורט בהם יופיע בפרקי "הסיפור המחקרי".