א. חוקה היא מכשיר חשוב ביותר לריסונו של השלטון. חוקה דמוקרטית מגבילה את השלטון בשני תפקידיה העקריים: שמירה על זכויות האדם והאזרח וקביעת ההסדרים המשטריים והשלטוניים. בשני המקרים היא קובעת את סמכויותיהם של מוסדות השלטון אבל גם מגבילה את חופש הפעולה של רשויות השלטון השונות. כמו-כן, חוקה קובעת את צביון המדינה. חוקה היא מעין חוק עליון.
החוקה מגדירה את רשויות השלטון העיקריות, קובעת את סמכויותיהן, את התפקיד שלהן, את נוהלי הרכבתן ואת יחסי הגומלין ביניהן. חלק מרכזי בחוקה מוקדש לפירוט חירויות האזרח וחובותיו ולחובת המדינה ורשויותיה לכבדן. לכל הדמוקרטיות המערביות, חוץ מבריטניה ומישראל, יש חוקות כתובות. חוקות אלה תורמות תרומה חשובה להגנה על חירויות הפרט, שכן הן עומדות מעל החוקים הרגילים, חוק הכתוב בחוקה מבטל חוק רגיל וחוק רגיל אינו יכול להיות מנוגד לחוקה, ואפשר להסתמך עליהן בעתירה לערכאות משפטיות לביטול חוק הפוגע בחירויות היסוד המעוגנות בהן, בית המשפט רשאי, ברוב המדינות בהן יש חוקה, לבטל חוק הסותר את החוקה. ברוב המדינות הדמוקרטיות אי-אפשר לשנות את החוקה בהצבעת רוב פשוט בפרלמנט, אלא רק ברוב מיוחד, הדבר מעניק למשטר גם ממד של המשכיות ויציבות. הדרישה לתמיכה של רוב מיוחד – היינו, יותר ממחצית, ולעתים אף –
*** העבודה ללא מקורות