בס"ד, סמינריון בתחום:
הגבלים עסקיים.
הנושא:
קבורת המונופול או מונופול הקבורה תקציר עבודה תוכן עניינים:
מבוא. 3
חברה קדישא, מהי?. 3
מערך הקבורה בישראל. 3
שאלת המחקר. Error! Bookmark not defined.
הצעה לפיתרון Error! Bookmark not defined.
הסיבה לבחירת הנושא. Error! Bookmark not defined.
דיני ההגבלים העסקיים וחלותם על משק הקבורה בישראל. Error! Bookmark not defined.
הוראות החוק. Error! Bookmark not defined.
הביקורת על פעילות חברות הקדישא. Error! Bookmark not defined.
התפתחות הפסיקה. Error! Bookmark not defined.
מעמדה של החברה קדישא. Error! Bookmark not defined.
התנאים להכרזה על תאגיד כבעל מונופולין Error! Bookmark not defined.
יישום הפסיקה. Error! Bookmark not defined.
הגדרת שוק. Error! Bookmark not defined.
אזור גיאוגראפי מסוים. Error! Bookmark not defined.
שליטה על יותר מ- 50% מהשוק / מונופול אבסולוטי. Error! Bookmark not defined.
גוף שהוא פחות מ- 50%… Error! Bookmark not defined.
האם קיים מוצר חלופי?. Error! Bookmark not defined.
כניסה צפויה של מתחרה. Error! Bookmark not defined.
משק המוסדר על ידי מערכת דינים אחרת. Error! Bookmark not defined.
מהותה של ההכרזה. Error! Bookmark not defined.
נפקותה של ההכרזה. Error! Bookmark not defined.
מעמדה של החברה קדישא כמוסד ללא כוונת רווח. Error! Bookmark not defined.
יישום מדיניות. Error! Bookmark not defined.
האם החברה קדישא נכנסת לגדר "בעל מונופולין"?. Error! Bookmark not defined.
תחולת דיני ההגבלים על תחומים המוסדרים בדינים אחרים. Error! Bookmark not defined.
הכרזה על בעל מונופולין – חובת הממונה או שאלה שבשיקול דעתו ?. Error! Bookmark not defined.
הכרזה על בעל מונופולין כפגיעה בחופש העיסוק. Error! Bookmark not defined.
האם יחולו החובות המיוחדות החלות על בעל מונופולין גם ללא הכרזה ?. Error! Bookmark not defined.
החלת סעיף 31 (הפרדת המונופולין) על חברה קדישא. Error! Bookmark not defined.
חברה קדישא הפועלת במסגרת מועצה דתית כבעל מונופולין?. Error! Bookmark not defined.
סוף דבר. Error! Bookmark not defined.
רשימת מקורות (ביבליוגרפיה) Error! Bookmark not defined.
  מבוא
חברה קדישא, מהי?
הקבורה הראשונה מתוארת בפרשת חיי שרה בה מפורט הליך רכישת אחוזת קבר על ידי אברהם אבינו. אברהם אבינו מבקש "רישיון קבורה" מאת בני חת, ומציג את עצמו כאדם צנוע:
"גר ותושב אנכי עמכם, תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה את מתי מלפני" (בראשית כ"ג, ד(. בקשתו של אברהם נתקלה בתגובה אדיבה ונדיבה למשמע אוזניים של בני חת: "נשיא אלקים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבר את מתך, איש ממנו לא יכלה ממך מקבר מתך" (בראשית כג, ו). לכאורה, ניתנה לו הנחלה חינם אין כסף. רק לימים יתברר לאברהם שכל אותה "נדיבות" והרעפת שבחים, לא הייתה אלא פתח למשא ומתן מסחרי קשוח. אברהם מבקש מבני חת נחלה מסוימת: "שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צחר. ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו אשר בקצה שדהו, בכסף מלא יתננה לי" (בראשית כג, ט). ואכן, בסופו של דבר, יצא אברהם וידיו על ראשו. הוא נאלץ לרכוש אחוזת קבר במחיר מופרז ומופקע, כדברי הכתוב:
"ויען עפרן את אברהם לאמר לו  אדני שמעני, ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הִוא", אומר עפרון לאברהם כסוחר ממולח, "ואת מתך קבור!" (בראשית כג, יד-טו).
אחד המקורות הקדומים ביותר לקיומה של "חברה" ממוסדת המטפלת בנפטרים הובא בתלמוד מסכת מועד קטן: "רב המנונא איקלע לדרומתא. שמע קול שיפורא דשכבא. חזא הנך אינשי דקא עבדי עבידתא.
אמר להו: ליהוו הנך אינשי בשמתא. לא שכבא איכא במתא?!  אמרו ליה: חברותא איכא במתא.
אמר להו: אי הכי שריא לכו" (מועד קטן כו ע"ב).
תרגום: רב המנונא נקלע לדרום. שמע קול שופר מכריז שנפטר אדם, וראה אנשים ממשיכים במלאכתם כאילו לא אירע דבר. אמר להם: יהו אנשים אלה בנידוי, וכי אין מת בעיר (שצריכים להפסיק מכל מלאכה ולטפל בצרכיו)?! אמרו לו: חברה (קדישא) יש בעיר אמר להם: אם כן, מותר לכם להמשיך במלאכתכם.
בכל הדורות ראו יהודים זכות גדולה לעצמם להיות שותפים למצווה גדולה זו של טיפול בנפטר ושמירה על כבודו, שלא על מנת לקבל פרס. בתקופות מסוימות אף נאבקו אנשי הקהילה על הזכות להימנות עם אנשי "חברה קדישא", ומשלא עלה הדבר בידם, פנו לבית הדין וביקשוהו לתת להם את הזכות ליטול חלק במצווה זו.
חכמי ישראל אף תיקנו מעת לעת תקנות שנועדו למנוע תופעות פסולות, ונלחמו במי שביקשו לנצל את המצווה הגדולה לעשיית רווחים לביתם.
הניגוד בין קיום מצוות "חסד של אמת" לבין עשיית עושר והפקת רווחים, בא לידי ביטוי מופלא במדרש:
"חכם לב יקח מצוות" (משלי י, ח) – זה משה. בשעה שעסקו כל ישראל בביזה, עסק הוא בעצמות יוסף; ובשעה שהיו כל ישראל נושאים את הכסף ואת הזהב אשר העלו ממצרים, היה משה רבינו נושא את ארונו של יוסף. אמר לו הקב"ה: חסד גדול עשית, אף אני אעשה עמך חסד ואתעסק בקבורתך, שנאמר: "ויקבר אותו בגיא" (דברים לד, ו) (שמות רבה, כ, יט).
לא כן בדורות האחרונים. נשתנו העתים ונתחלפו הזמנים, וחברות "חברה קדישא" שבימינו אינן פועלות עוד בהתנדבות. מיסוּדן של החברות, והמספר הרב של הנזקקים לשירותיהן של החברות הללו, אינו מאפשר עוד לקיים כבעבר מערכת הפועלת על בסיס התנדבותי. משום כך הוקמו חברות "חברה קדישא" המעסיקות עובדים קבועים, שיש להן רכוש ונכסים, ותפקידן לטפל בכל צורכי המת.
על מקומה הנכבד של ה"חברה קדישא" בעולמה של יהדות, כבר עמד השופט מ' אֵלון:
"פעילותה של חברה קדישא – בכל אומה ולשון, ובעולמה של יהדות בפרט – בהבאת אדם למנוחת עולמו, משולבת בה רגישות אישית ו'נשמתית' מיוחדת, הן מבחינה אישית של הנפטר והתייחדות קרוביו וידידיו עם זכרו, והן מבחינת הציבור בכללו ורגישותו המיוחדת לכבודם ולאופיים של הליכי הקבורה ולכבודו של בית הקברות.
רגישויות מיוחדות אלה באו לכלל ביטוי בעולמה של יהדות בשורה של הלכות והנחיות: בבית הקברות, שבמורשת ישראל מכונה בית מועד לכל חי, אין נוהגין קלות ראש… נוהגין בו מתוך הקפדה יתירה, על יקרא דשכבי (כבוד המת), יקרא דחיי (כבוד החיים) ויקרא דישראל (כבוד ישראל) … '." מעלתה של מצוות העיסוק בקבורת הנפטר ובהלוויתו באה לביטוי בכינוי שניתן לה, "חברה קדושה". מונח, שכמדומה לא ניתן לאף קבוצה אחרת. וכל כך למה? לפי שהם עושים "חסד של אמת".
מקורו של המונח בציוויו של יעקב אבינו ליוסף: "ועשית עמדי חסד ואמת" (בראשית מז, כט) ומהו "חסד של אמת"?. פירש רש"י: "חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול".
במאות הקהילות הקטנות שהיו קיימות באשכנז הדרומית והמערבית, כמו גם בארצות צפון אפריקה, לא נמצאה קהילה שהייתה חסרה חברה קדישא. כשקבוצת יהודים הגיעה למקום שעד כה לא נמצאו בו יהודים, התיישבה בו ויסדה קהילה חדשה, הרי אחד המוסדות הראשונים שנוסד בסמוך לבית-התפילה, היה החברה קדישא. אנשי חברה קדישא (הנקראים "חברים" בפי בני העדה) יושבים (במקרה הצורך גם לנים) אצל הגוסס עד אשר ישיב את נשמתו לבוראו. הם בקיאים במלאכתם זו, ובעת שנראים אצל הגוסס סימנים של פטירה, סימנים מיוחדים שרק ה"חברים" יודעים אותם, מתחילים לקרוא קריאת שמע. מנהלי בתי החולים הממשלתיים בארצות הניכר היו יודעים זאת, ורשות ניתנה לכל ה"חברים" להיכנס בכל שעה ובכל זמן לבית-החולים, כשנקראים לשם ע"י קרובי הגוסס. בגלל זה נהגו ה"חברים" (וכך נוהגים עד היום) להימנע מביקור חולים, שלא ייפול לב החולה עליו בחושבו שהם באים לא לקיום מצוות ביקור חולים כי אם למילוי תפקידם.
מקופת החברה היו תומכים בחולים לשלוח להם רופא מומחה ולספק תרופות, להיות אצלם בשעת יציאת הנשמה ולומר עימהם וידוי. עד שעת הקבורה הם מעמידים שומרים ליד המת, ואחר כך לעסוק בנפטר עצמו, דהיינו להכין לו תכריכים ומקום קבורה ובהבאתו לקבר-ישראל. להאכיל את האבל סעודת הבראה, במשך כל ימי השבעה שולחים אוכל לבית האבלים כדי שיהיו פנויים מן הדאגה לאוכל, ושולחים גם לעשירים, גם לעניים, בלי להבדיל ביניהם, כדי שלא לבייש את העניים שזקוקים לתמיכה זאת, כשלמפרנס המשפחה אסור לצאת ולהרוויח כדי מחייתו. לנחם אבלים ולהשגיח על היתומים. אחרי שדאגו לנפטר, צריך לדאוג לשאירים שאין מי שיתמוך בהם.
מערך הקבורה בישראל שירותי הקבורה היהודים ניתנים לאזרחי המדינה באמצעות חברות קדישא המאוגדות כעמותות, כחברות עסקיות או באמצעות מועצות דתיות, מושבים וקיבוצים. חברות הקדישא פועלות מתוקף רישיון שמעניק להן השר לשירותי דת, על פי סמכות שהוענקה לו בחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971  ובתקנות שירותי הדת היהודיים (חברות לענייני קבורה), התשכ"ז-1966, שתוקנו מכוחו. בתנאי הרישיון שנותן המשרד לענייני דתות ל"חברה קדישא", נקבע כי על החברה לחתום על הסכם עם המוסד לביטוח לאומי, ונאסר עליה לגבות או לדרוש סכום כלשהו בקשר לקבורה מלבד הסכום שנקבע