תוכן עניינים
עמוד 3 – 2  …    מבוא.
עמוד 5 – 4  …  הפג וזכויותיו.  עמוד 7 – 6  …   להיות או לא להיות.
עמוד 10 – 8  …   הגורמים המעורבים בהחלטה.
עמוד
1 5 – 11  …   מעמדם של הוריי היילוד.
  עמוד
1 8 – 16  …    עקרון קדושת החיים מוסריות ותוצאה.
עמוד 
2 0- 19  …    דיון מקדים בטרם הצגת הבעיות.
עמוד
2 2 – 21 …    ביאור המצב והצגת הבעיות.
עמוד
2 3  …    התפתחות הפג.
עמוד
2 5 – 24  …    דו – שיח רפואי.
עמוד
2 6  …    הניסיון הבינ"ל.
עמוד
2 8 – 27  …    משפט משווה.
עמוד
3 0 – 29 …    עמדת המשפט העברי.
עמוד 31  …    סיכום.
עמוד  33 – 32  …  בבילוגרפיה.
מבוא
פלונית נתקפת בצירי לידה בחודש חמישי ורצה לביה"ח, אם תלד לידה מוקדמת, רוב הסיכויים שהפג יסבול מנכויות קשות או ימות, האם קיימת החובה להצילו? ואם כן מיהו בר סמכות הקביעה, שמא להורים צריכה להיות זכות לקבוע את גורלו לחיים או למוות? האם לרופאים נתונה הזכות? או שמא ההחלטה צריכה לעבור תחת ביקורת משפטית?
שאלות אלו מהוות את השאלה המרכזית שתידון בעבודתי זו – האם לתינוק הפגום זכות מוסרית לחיים?
עם שאלה זו נאלצים להתמודד בשנים האחרונות ברוב מדינות העולם, וזאת עקב ההתקדמות העצומה בענף הרפואי העוסק בטיפול ביילודים, קדמה זו מאפשרת הצלת ילדים בעלי פגימות גבוהה, מצבים שעד לפני מספר שנים מעטות היו בחזקת מוות וודאי, ועל כן לא היה כלל צורך בהעלאת הדילמות המוסריות-הלכתיות.
דא עקא, לא תמיד מביאה אותה קדמה מדעית-טכנולוגית לשיפור מקביל באיכות החיים, אומנם חלק מהיילודים הניצולים מתפקדים היטב, אך חלקם נשארים עם נכות גופנית ו/או שכלית ונפשית קשה לכל ימי חייהם, ומהווים נטל כבד על משפחותיהם, על החברה ולעיתים גם על עצמם.
עובדה זו מעוררת שאלה מוסרית קשה: האם לאור היכולת הטכנולוגית-מדעית, קיימת החובה להציל ולהחיות כל יילוד, ויהא פגום כלל שיהא, או שבתנאים מסוימים מותר להימנע מפעולת ההחייאה? כמובן שלשאלת יסוד זו מתווספות שאלות אחרות כגון, מי בר הסמכות לקבל החלטה כגון דא? האם ישנו הבדל הלכתי בעצם הזכות לחיים בין פג לבין תינוק בשל? האם יש לטפל בפגים גם אם ברור כי הם יסבלו כל חייהם מנכויות ומלקויות קשות? האם החברה לא לוקחת על עצמה אחריות גדולה מדי והאם לא צריך להביא בחשבון גם את המחיר הכלכלי של טיפול בפג עם ההשלכות לעתיד?   בעבודתי זו אתייחס לדין הרצוי ביחס לסוגיות שתוארו לעיל, כאשר כבר עכשיו אציין כי זכותו של התינוק צריכה להיגזר מתפיסתנו הבסיסית לגבי קדושת החיים וערכם.
לשם גיבוש תפיסות אלו נדון בהיבטים הכלליים של קדושת חיי האדם באשר הוא אדם, לעיתים בהיקש מההיבטים הכללים ולעיתים במנותק מהם נדון בהיבטים הפרטיקולריים של קדושת חיי התינוק, וניגע בזכותו של הפג/התינוק לחיים מול זכותו למוות.
עד לפני מספר שנים היה נפוץ בקרב היחידות לטיפול נמרץ ביילודים לבצע סלקציה שקטה, ללא דיון, עפ"י החלטת הרופאים המטפלים בלבד, איזה יילוד יקבל טיפול רפואי ולאיזה יילוד תינתן האפשרות למות ללא התערבות רפואית.  בשנת 1973 התפרסם לראשונה מאמר  רפואי אשר הציג את הדילמה בפומבי, ומאז קיבל נושא זה תנופה רבה, וכן התעוררו דיונים רבים ולוהטים ביחס לגישה הנכונה והרצויה לפתרון הבעיה.
לאור האמור לעיל אסקור בעבודתי זו את סוגיית הפג וזכותו לחיים, כאשר בחיפוש בספר החוקים אחר הגדרתו של פג, ניתן לראות כי למעט ההגדרה בחוק הביטוח הלאומי אין בספר החוקים הישראלי הגדרה מיהו פג ומה הן זכויותיו, לפי ההגדרה המצויה בחוק הביטוח הלאומי, פג הינו: "יילוד שמשקלו בעת הלידה, לא עלה על 1,750 גרם, ושהיה בחיים 4 ימים לפחות ואושפז ביחידה לטיפול מיוחד ביילודים.", מיקומה של הגדרה זו במסגרת חוק סוציאלי מעידה יותר מכל על אוריינטציה כלכלית.
הספרות הרפואית מגדירה פג כשילוב של שני מאפיינים: א. גיל ההיריון – תינוק שנולד בטרם מלאו 37-38 שבועות להריון. ב. משקלו של היילוד. תינוק בשל הינו תינוק שנולד לאחר גיל הריון זה, עובדה זו יכולה להיקבע עפ"י חישוב גיל ההיריון מתאריך הוסת האחרון, או בעזרת מאפיינים שונים במבנה ובתפקוד של היילוד. עלות הטיפול בפג אינה מבוטלת, הגדרה זו הנגזרת מהגישה הכלכלית לטיפול בפג, אינה מלמדת על השקפת עולמו של המחוקק ביחס לזכויותיו המהותיות של הפג ולדילמה הקשה ביחסה של החברה אליו. מחד גיסא, עלויות הטיפול בפג גבוהות וככל שהטכנולוגיה הרפואית משתכללת, עלות הטיפול עולה ויכולתם של הפגים לשרוד משתפרת. מאידך גיסא, משאביה של מערכת הבריאות מוגבלים, לפיכך, עליה לקבוע סדרי עדיפויות בהקצאת משאבים תוך ידיעה כי במחיר הצלתו של פג אחד ניתן להציל חייהם של חולים רבים אחרים. שתיקת המחוקק איננה מקרית, היא מלמדת כי משיצא הפג לאוויר העולם, דין הפג כדין חולה קטין, ובכך אין כדי לשלול על הסף את הטענה כי אין לטפל בו.
אין ספק כי ההחלטה אם לטפל הפג על אף הסיכונים בטיפול ואי הודאות הכרוכים בו איננה מן ההכרעות הקלות, קשה היא לצוות הרפואי וקשה שבעתיים להורי הפג. למעט בפגים לגביהם ההחלטה ברורה לעולם ההכרעה איננה חד משמעית אלא פרי איזונים, אך כיוון שהיא בלתי נמנעת, יש לקבוע מי המוסמך לקבלה.   כיום, לאחר כניסת חוק החולה הנוטה למות לתוקף, ניתן להחיל את ההסדר הקבוע בו גם על הטיפול בפג.  (על אף העובדה שבניתוח מעמיק ניתן לראות כי אין המצב זהה, כפי שיתואר בהמשך) לאמור, אם יקבע כי מצבו הרפואי של הפג הוא כשל חולה הנוטה למות, תתקבל ההחלטה עפ"י הקבוע בו, כפי שיפורט בהמשך, כאשר ישנה דילמה בנושא שיתוף ההורים בהחלטה וזאת  לאור מעורבותם הרגשית ובשל מצבם המיוחד.   אם הפג איננו בגדר חולה הנוטה למות, יש ליתן לו את הטיפול הרפואי הטוב ביותר האפשרי בנסיבות העניין. מכיוון שהלידה מתבצעת לפני הזמן בשל מגוון גורמים וסיבות כגון: מצוקה עוברית, צורך רפואי ליילוד מוקדם וכו.. וכן לפני סיום התפתחות המערכת החיסונית וכלל המערכות בגופו של התינוק, הפג רגיש יותר לסיכונים בריאותיים, רק כדי לסבר את האוזן בין השנים 1995 ל- 2004 נולדו בישראל כמעט 15,000 תינוקות במשקל קטן מ- 1500 גרם, מהם 1,380 פגים נולדו בשבועות 22-24 להיריון, מבין 184 תינוקות שנולדו בשבוע ה- 22 שרד רק תינוק אחד שסבל מנכויות קשות, בין הנולדים בשבוע ה- 23 להיריון נרשמה תמותה של ,94% ו- 50% מהשורדים סבלו מנכויות קשות, אצל הנולדים בשבוע ה- 24 שיעורי התמותה ירדו ל- 76% והנכויות  הקשות פגעו בחצי מהשורדים.