מבוא :    בתקופה הקדם-מודרנית, בני-אדם בנו לעצמם תחושת זהות קולקטיבית על בסיס היכרויות חברתיות ותקשורת פנים אל פנים. אנשים ידעו מה בני קבוצתם חושבים, מאמינים, במה כדאי להאמין, מכיוון שחיו בקרב קהילתם והאזינו לדבריו של איש הדת. הם הכירו את הרוב המוחלט של בני הקבוצה והשתתפו ביחד, כקבוצה, בטקסים שהוסיפו וגיבשו עבורם את תחושת הזהות הקולקטיבית. התקופה המודרנית בראה סוג חדש של קהילייה, שחבריה אינם מכירים זה את זה באופן אישי, ואינם נמצאים בתקשורת רציפה פנים אל פנים. המקורות והגורמים ההיסטוריים שהביאו ליצירת הקולקטיב החדש זכו לפרשנויות שונות. פרשנותו של אנדרסון (1999) מעניקה למדינת הלאום וקפיטליזם הדפוס את הבסיס להבנייתה של קהילייה מודרנית- מדומיינת. גלנר   (1994) מייחס לתיעוש ועמו המונופול של המדינה על החינוך מקור להבניית האומה ואילו סמית   (2003) מייחס לאתניות את המקור ללאומיות. אולם, נראה שיש תמימות דעים בין החוקרים בנוגע להשפעתם הרבה של אמצעי התקשורת כיום בהבניית ובגיבוש זהות לאומית.
העיתונים, וכך גם הרדיו והטלוויזיה, הם יצרני הזהות המרכזיים בחברה המודרנית והם אלה שמשרטטים את קווי המתאר של התודעה המשותפת והזהות התרבותית שלנו.    במהלך העבודה אנתח את מושג הלאומיות באמצעות חלוקה לשתי הגישות המרכזיות שנלמדו בקורס : הגישה האתנו-סימבולית של סמית והגישה המודרנית- מדומיינת של גלנר ואנדרסון. בהמשך אבחן את המקרה הישראלי על פי כל אחת מהגישות הללו. בחלק השני של העבודה אעשה קישור בין הספורט לפוליטיקה וממנו אגזור על הקשר בין ספורט ללאומיות בישראל. בחלק האחרון אבחן את מדור הספורט כמגבש זהות לאומית ואבצע ניתוח איכותני אשר יכלול דוגמאות רבות מאופן סיקור המשחקים האולימפיים באתונה 2004 בשני עיתונים מרכזיים: "ידיעות אחרונות" ו"הארץ".