­השפעות של תנאי הסביבה במדינה המארחת על אופני כניסה לפעילות בין-לאומיות (עבודה פרה-סמינריונית) מוגשת במסגרת הקורס:
ניהול בין-לאומי תאריך ההגשה:
12.07.2010 תוכן העניינים:
מבוא. 3
1 . משתנה בלתי תלוי – רמת הסיכון של המדינה. 4
2 . משתנה בלתי תלוי – מרחק תרבותי בין מדינת האם של החברה הבין-לאומית לבין המדינה המארחת. 5
3 . משתנה תלוי – אופן כניסה לפעילות בין-לאומית. 6
4 . סקירת תוצאות המחקרים. 8
4 .1 רמת הסיכון 8
4 .2 מרחק תרבותי 8
5. דיון 9
רשימה ביבליוגרפית. 11
­השפעות של תנאי הסביבה במדינה המארחת על אופני כניסה לפעילות בין-לאומיות יצירת חברת בת בבעלות מלאה במדינה המארחת הינה החלטה משמעותית עבור החברה הבין-לאומית ותלויה בגורמים רבים הכוללים את האסטרטגיה העסקית של החברה; רמת הקושי של ייצור או של שירות ותמיכה לאחר המכירה; תנאים במדינה המארחת, כמו זמינות המשאבים, תנודת הביקושים, רמת הסיכון של המדינה, מרחק תרבותי בין מדינת האם של החברה לבין המדינה המארחת ועוד גורמים רבים נוספים (Morschett, Schramm-Klein, Swoboda,
2 008).
על חברה בין-לאומית אשר שוקלת להיכנס לפעילות במדינה זרה לבחור אופן כניסה מתאים. חברה בין-לאומית יכולה להתחיל את פעילותה במדינה זרה על ידי יצירת חברת בת בבעלות מלאה או ליצור שותפויות מסוגים שונים עם חברות מקומיות. חברת בת בבעלות מלאה מצד אחד עשויה להעניק לחברת אם יתרון תחרותי, לא דורשת לשתף מתחרים פוטנציאליים בידע ייחודי לחברה, מאפשרת שליטה טובה, אך מצד אחר דורשת השקעת משאבים רבים, עלולה לפגוע בגמישות החברה ולהעלות את רמת הסיכון.
בשני העשורים האחרונים נצפית עליה דרסטית בפעילות בין-לאומית במדינות מתפתחות, אשר לרוב מאופיינות ברמה גבוהה של סיכון ובמרחק תרבותי גבוהה. יצירת שותפות במדינה מתפתחת במקום הקמת חברת בת בבעלות מלאה תאפשר לחברה בין-לאומית להתחלק בסיכונים עם חברה מקומית ותשלב כוחות, בעיקר עקב ידיעת תנאי השוק המקומי על ידי חברה מקומית. סביר, כי אופן כניסה המועדף לשוק מתפתח יהיה יצירת שותפויות עם חברות מקומיות (Kaynak, Demirbag, Tatoglu, 2007).
בעבודה הנוכחית תיבדק השפעתם של שני גורמים המאפיינים את המדינה המארחת, אשר עשויים להשפיע על בחירת אופן כניסה לפעילות בין-לאומית במדינה זו: רמת הסיכון ומרחק תרבותי. מכאן שאלת המחקר: כיצד משפיעים רמת הסיכון ומרחק תרבותי על אופני כניסה לפעילות בין-לאומיות.
משאלת המחקר נגזרים שני משתנים בלתי תלויים: רמת הסיכון של פעילות בין-לאומית במדינה המארחת ומרחק תרבותי בין מדינת האם של החברה הבין-לאומית לבין המדינה המארחת; ומשתנה תלוי אחד: אופן כניסה לפעילות בין-לאומית.