בס" פרקים בתולדות יהדות ארה"ב ממ"ן 13
שאלה 1
המאמצים לעזור ליהודים בתקופת השואה, ומדוע לא הצליחו הארגונים היהודים להציל את היהודים באזורים הכבושים בידי הנאצים, על פי מאמרו של הנרי פיינגולד "מי ישא באשמת השואה? הדילמה האנושית".
המחקר ההיסטורי בתחום השואה נאלץ להתמודד עם בעיות יוצאות דופן, זיכרון השואה, מעשה ידי אדם היו קטלני לרוח העיון במחקר. מבצעי הפשע תוארו מחד כשטניים במידה שלא תיאמן, אך מאידך אנשים רגילים ואף בנאליים. בכדי להזים את החשד כי הקורבנות לא היו אמיצים דיים וכי הלכו "כצאן לטבח" נוצר מיתוס משני אודות עמידות הגבורה בגטו וכן גם האשמה המופנית כלפי העדים.  האשמה זו מתבססת על התפיסה כי לאומות ולגופים אחרים הייתה ברירה וישנם עדויות כי השיקולים שהכתיבו את הבחירה לא היו הומאניטאריים כפי שאנו סבורים כי היו צריכים להיות.
באשר לארה"ב אשמת האדישות עולה בבירור מתוך עבודותיהם של ארתור מורס ושאול פרידמן, מורס מצא כי ממשל רוזוולט לא עשה די בתחום ההצלה והמעט שנעשה נעדר כנות, פרידמן בזעמו הפנה אצבע מאשימה גם כלפי יהדות ארה"ב ומנהיגותה. ממשל רוזוולט לא יכול היה להציע מקלט ליהודים בין השנים 1938-1941, לו עשה כך ולו גילה יותר רוחב לב ניתן להניח כי ההחלטה שנתקבלה בברלין לבצע טבח שיטתי לא הייתה מתקבלת כלל או שהייתה נדחית. ניתן היה לאיים בנקמה או להשתמש באמצעים אחרים של לוחמה פסיכולוגית ובכך לאותת לברלין ולגרורות הנאציות שביצוע הפיתרון הסופי כרוך בעונש. ההנחה היא, כי ההתערבות אווירית הייתה מאיטה את קצב ההשמדה.  אשמה חמורה הוטחה ביהדות ארה"ב על כי לא עשתה די ועל כי בתקופת ה"ניו דיל" לא הפעילה את השפעתה הפוליטית למען אחיה.
לא הייתה הסכמה בין ההיסטוריונים באשר לאפשרויות ההצלה, והיה ויכוח בין מקבלי ההחלטות שטענו שניצחון מהיר הוא הדרך היעילה להצלת יהודים וכי אין לעשות צעד העלול  לחבל בהשגת המטרה  ובכלל זה לא לחלץ את היהודים לבין המצדדים בהצלה שטענו כי לא נעשה די. הדאגה המועטה לגורל היהודים חיזקה את ידי המופקדים על ביצוע ה,פתרון –