ניתוח הדברים שנכתבו על ידי זיוה יריב, כתבת "ידיעות אחרונות", אודות הבית ברוטשילד 65, על פי צמד החוקרים: גיאורג זימל ואמיל דירקהיים, כאשר הרעיון שמאחורי זה הוא בחירת חוקר שמביא תיאוריית מיקרו (זימל) לעומת חוקר שמביא תיאוריית מאקרו (דירקהיים) לאותו הנושא.
הצגת שני החוקרים זימל ודירקהיים, השקפותיהם ,רעיונותיהם והשקפתם לגבי הציטוט של "בית 65", ע"י סיפור המציג את החיים בעיר הגדולה דרך עיניה של בחורה צעירה (כתבת "ידיעות אחרונות") המנהלת חיים נורמטיביים בעיר ת"א בעולם המודרני של היום.  הבחורה הצעירה מגוללת את סיפורו של בית 65 בפני חוקרים שהגיעו מהעבר (זימל  ודירקהיים) ומעלה תהיות לגבי ההחלטות שמתקבלות היום בעולם המודרני, הקפיטליסטי והמנוכר שעובד בצורה רציונאלית וזונח את הרגש והאושר (שלאו דווקא מסופקים ע"י חומריות, אלא מחברויות אמת ומהרגשת שייכות לקולקטיב מסוים) בניסיון "לשרוד" במרדף אחר העושר (הכסף-חומריות). בנוסף, הסיפור מכיל מעין "טקסט סמוי" המציג את החיים בעולם הקפיטליסטי המנוכר ואת ניסיון ההישרדות בו. (ניסיון אישי של אחת מאיתנו אשר התגוררה שנתיים בתל אביב).
בסוף הסיפור, מוסבר ע"י הדמות המספרת (הבחורה הצעירה) כיצד השקפותיהם של זימל ודירקהיים מתיישבות זו עם זו, על אף השוני בבחינת התיאוריה של התפתחות העולם המודרני והשפעת המעבר מהכפר לעיר (מיקרו- בחינת הפרטים, ומאקרו- בחינת המבנה החברתי).