היחיד והקבוצה בארגון-אינטליגנציה רגשית בשנים האחרונות קיים עניין רב בנושא האינטליגנציה הרגשית (EI). תחילתו כאשר Thorndike (1920) פיתח את רעיון ה”אינטליגנציות החברתיות” כדי להסביר אספקטים של הצלחה שלא הוסברו על ידי אינטליגנציה IQ. שנים אחר כך Gardner (1983) פיתח וחקר רעיון זה, ובמיוחד את האינטליגנציה האישית שכללה יכולות בין אישיות, מודעות עצמית ותכונות רגשיות. תחום בולט המעורר מחלוקות, הוא הגדרת המבנה של .EI Mayer & Salovery (1990) מגדירים EI כ”יכולת להבחין ברגשות ובאמוציות של העצמי ושל האחר, להבדיל ביניהם, ולהשתמש במידע זה כדי לכוון את מחשבותינו ואת התנהגותנו”.Bar-On (1995) הוציא את אלמנט הקוגניציה, וטען כי EI היא “מערך של כישרונות לא קוגניטיביים, אלא יכולות וכישורים רגשיים המשפיעים על היכולת של היחיד להצליח בהתמודדות עם דרישות והלחצים של הסביבה”. את החיבור בין אלמנט הקוגניציה לאלמנט הרגש עושים Salovery & Mayer (1997), על ידי הרחבת הגדרתם הראשונה באמצעות מודל של 3 חלקים של תפקודים מנטאליים, לפיו התודעה מורכבת מקוגניציה ומחשבות, רגש ואמוציות, מוטיבציה וכוח רצון. הם התייחסו לרגש ולקוגניציה כקשורים ביניהם, ולמרכיב השלישי של התודעה כקשור לצרכים ביולוגיים.
| מילות מפתח | אינטליגנציה רגשית, ארגון, התנהגות ארגונית, יחיד, ניהול, פסיכולוגיה, קבוצה, תואר שני |
| מקצוע/ות | מנהל עסקים |
| מספר מילים | 2380 |
| מספר מקורות | 29 |
| שנת הגשה | 2008 |
| שם מוסד לימוד בו הוגשה העבודה | אוניברסיטת תל אביב |
| פקולטה | היחיד והקבוצה בארגון |