דמוקרטיה וביטחון לאומי בישראל-  12016
מטלה מס' 1 במסגרת הנושא : שלטון החוק וזכויות האדם.
   ניתוח מקור ראשוני : בג"צ 5100/94 ( פס"ד בעניין חקירות השב"כ)                       הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל                                       נגד             ממשלת ישראל ושירות הביטחון הכללי ( שב"כ ) תאריך הגשה : 22.11.06  –   א בכסלו תשס"ז      רפראט זה מוגש כחלק מהדרישות במסגרת הקורס דמוקרטיה וביטחון לאומי בישראל בתאריך ה- 6 בספטמבר 1999, בתום דיונים שארכו כשנה וחצי, פרסמו תשעה שופטי בג"צ את החלטתם בעניין בג"צ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ. ממשלת ישראל ואח' (להלן: פסיקת בג"צ). הפסיקה,  קבעה כי מערכת העינויים  שהפעיל השב"כ במשך כ-12 שנים, בעקבות המלצות ועדת לנדוי, אינה עומדת בדרישות החוק הישראלי.
פסיקת בג"צ ניתנה בעקבות שבע עתירות שהוגשו בשם הנחקרים הפלסטינים ע"י ארגוני זכויות האדם, האגודה לזכויות האזרח, המוקד להגנת הפרט והוועד נגד עינויים, בהן נטען כי חלק  משיטות החקירה בהן נוקט השב"כ אינן חוקיות, בין היתר בשל היעדר הסמכה בחוק לשימוש  בשיטות חקירה אלה.
במסגרת המטלה אנתח את פסיקת בג"צ, תוך התמקדות בהיבטים המרכזים . הפסיקה מתייחסת גם להחלטת ועדת לנדוי, אשר התירה שיטות עינויים  – ובהן ה"טלטולים", השימוש בשק לכיסוי הראש, המוסיקה הרועשת והכבילה לכיסא קטן ואלכסוני. ולכן הניתוח יתבסס בהקשר של  דו" ח ועדת החקירה לעניין שיטות החקירה  של שירותי הביטחון ( ועדת לנדוי 1987 ) . כמוכן במסגרת הניתוח תבחן הפסיקה בהקשר של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ( 1992 ).
אני מבקש  לציין כי הניתוח  מתרכז גם בהיבטים תיאורטיים צרופים של הפסיקה, וגם  באותם היבטים שיש להם תוצאות מעשיות.