תוכן עניינים מבוא  –3
רקע כללי -4-7
פרק תיאורטי 8-11
פרק יישומי ..12-16
סיכום  -..
17
ביבליוגרפיה 18-19
בעקבות התקוממות הפלסטינים בשטחים נוצר מחסור בעובדים פלסטינים, ועובדה זו גרמה למעסיקים להפעיל לחצים כבדים על הממשלה לקבלת רישיונות להבאתם של מהגרי עבודה לישראל.  המעסיקים המשיכו בלחציהם והחקלאים אף איימו בעתירה לבג"ץ נגד הממשלה, בטענה כי לאחר שזו פגעה באספקת העובדים שלהם חובתה לדאוג לעובדים חלופיים. לבסוף נעתרה הממשלה ללחצים, והחל מתחילת שנות התשעים החלה להנפיק למעסיקים רישיונות עבודה שמספרם הלך וגדל . בעשור האחרון מדינת ישראל הפכה ליעד מבוקש עבור עובדים זרים ממדינות מזרח אירופה והמזרח הרחוק.כוח עבודה זה אייש במהרה משרות רבות בתחום הבנייה, חקלאות ותעשייה וסיעוד. כיוון שלא היה חוק מוגדר סבלו עובדים רבים מיחס מחפיר, שכר זעום ושעות עבודה ארוכות המודעות לנושא זכויות העובדים הזרים הולכת ומתגברת בתודעה הציבורית בשנים האחרונות.
עובדים זרים היא אוכלוסייה במצוקה, וגם מדיניות שיפוטית מקלה אינה יכולה לפתור את בעיותיה ללא שינוי ממשי במדיניות הממשל וללא אכיפה נאותה של חוקי המגן. הבעיות הייחודיות לאוכלוסייה זו בארץ נובעות מהעובדה שמדינת ישראל אינה מדינת הגירה, ושחוקי ההגירה בה קשוחים ביותר למי שאינו יהודי. בנוסף, ניכרת מגמה קבועה לפגוע בתנאי ההעסקה של אוכלוסייה זו ולהפלותה על-ידי מתן שכר שהוא נמוך משכר מינימום, ועל-ידי הפרה מגמתית של חוקי המגן. במדינת ישראל יש ריבוי רשויות:משטרה,תמ"ת,בתי משפט,משטרת ההגירה,כל כל הגורמים הנ"ל אין גורם אחד שמטפל בנושא אכיפת זכויות עובדים כראוי,אין כלל דיווח מצידם.הבעיה המהותית שמצאנו בעבודתנו היא שיש מספר רב יותר של מהגרים למדינה ביחס למספר העובדים המגורשים ,אין תאום במשרד ההגירה ,יש יותר עובדים לא רשמיים מאשר רשמיים.
התמונה העכשווית בכל הקשור למדיניות הממשלה בעניין זכויות עובדים זרים בתחום העבודה עגומה ביותר.
הגבלת כוחו של העובד הזר לממש את זכויותיו היא תוצאה של מדיניות הכבילה בצירוף עם אכיפה בלתי-אפקטיבית. כתוצאה מכך, הפרת זכויות עובדים זרים בהיתר היא הנורמה, לא החריג. עובדים זרים הם העסקה המשתלמת ביותר למעבידים וחברות כח-אדם, תוצאה שהיא כמובן מנוגדת לחלוטין למדיניות הממשלה לצמצם את כדאיות ההעסקה של עובדים זרים כדי לצמצם את הביקוש להם. נוצר מצב מעוות: משרד העבודה, שלרשותו המשאבים והסמכויות החוקיות, אמור היה להיות הגורם המוביל את המאבק לצמצום מימדי ההפרה של חוקי העבודה, כאשר הארגונים הלא-ממשלתיים משלימים אותו.
בפועל מובל המאבק על-ידי הארגונים הלא-ממשלתיים, ומשרד העבודה נגרר אחריהם, לעיתים כתוצאה מלחץ משפטי. תמונת המצב היום של זכויות עובדים זרים בישראל היא עגומה למדי. הטיפול של הרשויות מתאפיין בחוסר-תאום, בכניעה ללחצים של בעלי אינטרסים כלכליים, בחוסר-אפקטיביות, אפילו במונחי היעדים המוצהרים של המדיניות, ובחוסר-רגישות לזכויות אדם.   בשנת 2000 קבע משרד העבודה והרווחה תקנות הקובעים מהם תנאי מגורים מינימאליים שיש לספק לעובדים,בין היתר נקבע שלמבנה המגורים תהיה גישה נאותה ,שהוא יופרד בגדר ממקום העבודה,שהמגורים יהיו מאווררים ומוסקים וכי לא ישוכנו בחדר אחד יותר משישה אנשים.
בעבודתנו ההשערה אכן אוששה ,אכן מצאנו כי הזכות למגורים הולמים אינה עולה בקנה אחד עם האמור בחוק,בפועל אין יישום ואכיפה של החוק.החוק ודרך יישומו פוגעים בזכותם של מהגריי העבודה לחירות אישית,לכבוד ולשוויון.
לא נותר אלא לצטט מדבריו של השופט אלון בנושא זה: "..מתוך מכלול החריות שאנו מצווים על שמירתן,ההגנה הראשית והראשונית היא זכותו של היחיד הבודד והאפור,שהרבים לעיתים קרובות אדישים אליו .והוא נשכח מאבקו,שלא תישלל חירותו ושלא יפגע כבודו…חביב אדם שנברא בצלם-כל אדם כקטן כגדול,כנעלם וכמפורסם-".