תוכן העניינים:
עמודים מבוא
3
הצגת הסוגיה
3 המצב לפני
3 -5
ועדת בכר 5-7
ועדת בכר- הצלחה או כישלון?
7-9
המצב כיום 9-10 עם הפנים לעתיד                       
1 0 ביקורת
1 0 סיכום
1 1
  מבוא.
שוק ההון הישראלי אופיין שנים רבות במעורבות עמוקה של הממשלה, שהתבטאה בניצול הן מקורות משוק ההון למימון התקציב השוטף וההוצאות הציבוריות, והן בתיווך פיננסי ישיר ועקיף. אולם, ב- 1986 גובשו רפורמות בשוק ההון שנועדו להגביל את בלעדיותה של הממשלה בפעילות הפיננסית בו, על ידי בנק ישראל ומשרד האוצר. כך נפתח שוק ההון הישראלי לעידן חופשי יותר, ללא מעורבות ממשלתית אדוקה, וכך נחשף האזרח הישראלי לאפשרויות הולכות וגדלות להשקעת ההון שחסך.
בעבודה זו אעמוד על חשיבות המפגש בשוק ההון בין החוסכים לגופים דורשי ההון, ועל המצב שהתקיים בתיווך זה עד ליישום הרפורמות עליהן המליצה וועדת בכר. כמו כן, אפרוש את הסיבות הספציפיות, אשר הביאו להקמתה של הוועדה. לאחר מכן, אתאר את המלצות הועדה, ואענה באמצעותן לביקורות אשר נשמעו כלפיה. ולבסוף, אבקר את תוצאות הועדה לעניות דעתי.
הצגת הסוגיה.
שוק ההון מהווה את מקום המפגש בין ציבור החוסכים, לבין הפירמות  מבקשות ההון. את ניהול המפגש בין שני גורמים אלו מבצעים מתווכים פיננסיים שונים, ביניהם הבנקים, קופות הגמל, קרנות הפנסיה, וחברות הביטוח. מתווכים אלו אחראיים על העברתו של הון המהווה גורם משמעותי וחשוב להתנהלותו ולפריחתו של שוק ההון, ולצמיחה במשק הישראלי.
כאשר קיימים מתווכים פיננסים רבים, הדבר מביא להתקיימותה של תחרות, כפי שמתרחש במקומות רבים בעולם. תחרות זו הינה הבסיס ליעילות הגופים הפיננסים המחזיקים בכספי החוסכים המשקיעים. אולם בישראל, שוק ההון מאופיין בדומיננטיות כמעט מוחלטת של הגופים הבנקאיים בתחומי התיווך הפיננסי, ואת מצב זה החליטה הממשלה, באמצעותה של ועדת בכר, לשנות.