למידה שיתופית בישראל:היבטים היסטוריים, תרבותיים וחינוכיים רחל הרץ-לזרוביץ, תמר צלניקר מבוא
1.
פיתוחה של הלמידה השיתופית והקשרה החינוכי והתרבותי בישראל.
2.
שיטות הוראה שונות המדגישות התייחסות-גומלין בין לומדים.
3.
הוראה מתואמת והוראה מורכבת-מכלול של למידה קבוצתית, יחידנית וכיתתית.
4.
ההקשרים התרבותיים של למידה המדגישה את הקבוצה-למידה שיתופית ולמידה בקבוצות קטנות.
שורשים קדומים של למידה בקבוצות ביהדות-חברותא ולמידה בקבוצה
1 .
צורה מיוחדת של למידה בהקשר היהודי, המתבססת על למידה עם בן זוג בהקשר חברתי ומדגישה את חשיבותו.
2.
עקרון מרכזי של החברותא-ההטרוגניות של השותפים בלמידה.
תלמיד אחד הוא חזק ותלמיד אחר חלש, לפי מעמדם האקדמאי. התלמיד בעל המיצב האקדמאי הגבוה נוטל את עצמו את תפקיד המורה, ובעל המיצב הנמוך, נוטל על עצמו את תפקיד התלמיד.
בחברותא אחרת התלמיד נהפך למורה.
3.
ההקשר הרחב של החברותא הוא של קהילת לומדים שבה, בנוסף לצמדים, הלמידה מתרחשת בקבוצות של שלושה משתתפים ויותר או קבוצת לימוד גדולה.
4.
קבוצה של "חברים חשובים"-חוקרים נושא בדרך של משא ומתן אינטלקטואלי.
5.
שיטות מסורתיות של התייחסות-גומלין שיתופית.
ערכים הומניסטיים וסוציאליסטיים בחברה הישראלית קיבוץ
1 .
מטרת הקיבוץ הייתה לצור חברה הוגנת ואוטופית. חברי הקיבוץ שווים.
2.
האידיאולוגיה של הקיבוץ בהקשר הציוני הייתה משמעותית לפיתוח הלמידה בקבוצות בשתי דרכים –התייחסויות הגומלין החברתיות התאפיינו בהן במעורבות גבוהה ובשיתוף, בקיבוץ פיתחו מערכת חינוך שיישמה את ההיבטים המשמעותיים ביותר של חברותא ועבודה קבוצתית בכיתות בית הספר ובחברת הילדים.
במשך תקופת טרום העצמאות, התממשה למידה בקבוצות בצורתה היצירתית ביותר בקיבוץ ובמערכת בתי הספר העירוניים של זרם העבדים. הלמידה הקבוצתית התמקדה בצורכי הילדים, הבליטה את התנסויותיהם האישיות והכלל חברתיות.
הנורמות השולטות היו קשורות לערכים של חברות, קולקטיביות, שיתוף וחלוקה צודקת של משאבים.
התרבות והנורמות החברתיות שרויות בתקופה זו בהרמוניה עם מערכת החינוך ועם המתרחש בעשייה החינוכית בכיתה-