שיעור 1 05.03.09
                                                                                                          משפט                                                                                            משפט ציבורי      משפט פרטי                                                                                                                      זכויות in rem     זכויות in personam                                                          זכויות in personam  שנובעות מהסכמה                               זכויות in personam שלא מהסכמה במה עוסקים דיני הנזיקין?
ישנו משפט:
החלק הראשון הוא  המשפט ציבורי: במשפט הציבורי אנו עוסקים בתלונה של אדם מול פעולת הרשות. האדם הוא המתלונן כנגד הרשות ועל ביהמ"ש להחליט האם הייתה הפרה מצד הרשות. זהו תחום המשפט החוקתי והמנהלי.
ענף נוסף עוסק במקרים בהם הרשות היא שמתלוננת על הפרט- זהו בעצם המשפט הפלילי. המדינה מאשימה את הפרט על מעשה אינו חוקי שביצע הפרט החלק השני הוא המשפט הפרטי:
עוסק ביחסים בין אדם לאדם. אדם מבצע פעולה מסוימת שפוגעת באינטרס של אחר או שלאחר יש אינטרס במניעתה- היחסים ביניהם מוסדרים ע"י ענפי המשפט הפרטי. המשפט הפרטי מחולק לזכויות in rem  ו וזכויות  in personam זכות in rem:
זכות בלעדית שהחובות הנלוות לה הן כלפי כל אדם ואדם (כל בעל אישיות משפטית אחרת בעולם). מערכת הדינים שמסדירות את הזכויות האלו הן זכויות קניין.
זכות in personam: זכות כלפי אדם ספציפי ורק כלפיו. לא ניתן לתבוע מאחר לבצע את אותו שירות. הזכות היא רק כלפי מי שהתחייב בלבד. זכויות אלו ניתנות להפרדה לשתי קבוצות:
זכויות in personam שנובעות מהסכמה – אלו הם דיני החוזים זכויות in personam שאינן נובעות מהסכמה אלא מדין –  דיני המשפחה (כאשר אדם חייב לשלם מזונות לאישה או ילד – החיוב לא מוטל מכוח הסכמה), דיני עשיית עושר ולא במשפט (התעשרות שלא כדין) ודיני הנזיקין (גרימת נזק ע"י אדם אחד לאחר או פגיעה בזכות).
דיני הנזיקין הם ענף של המשפט הפרטי שנותן לאנשים זכויות in personam וזאת מכוח דין. (ההסכמה אינה רלוונטית לעניין זה).
העוולה – tort : מושג חשוב. בכל שיטות המשפט אנו קוראים לדיני הנזיקין law of tort  כלומר דיני העוולות ולא דיני הנזיקין. מדוע זה חשוב? משום שדיני הנזיקין יוצרים קונוטציה של נזק- אך בפועל הם לא עוסקים רק במקרים בהם נגרם נזק אלא גם במקרים בהם נפגעה זכות של אדם, גם אם לא נגרם נזק. עדיין ניתן יהיה להגיש תביעה גם מבלי שהיה נזק. אנו קוראים לזה דיני נזיקין כי זה מושג ששאול מהמשפט העברי אך הנזק אינו מהווה את בסיס הדיון אלא העוולה. דיני הנזיקין מתמקדים בעוולות ולא בנזק. יחידת הבסיס היא עוולה ולא נזק. אז מהי בעצם עוולה?
עוולה במישור היחסים בין פרטים בין אדם לרעהו – אדם פגע בזכות ספציפית של אדם ספציפי או גרם נזק ספציפי לאדם ספציפי. לעוולה פרטית, יכול להיות פגיעה ציבורית.
לדוגמא : אם אדם הורג אחר אז הנפגע הוא קורבן של פגיעה באינטרס פרטית, כלומר קורבן של פגיעה פרטית ולכן ייתכן שמדובר פה בעוולה נזיקית, אך יש פה גם פגיעה באינטרס ציבורי ובו מטפל המשפט הפלילי. כלומר לפנינו 2 אספקטים – יש להבחין באופן ברור בין מושג העוולה ובין עוול חברתי. מכירת סמים לאדם מהווה עבירה פלילית אך לא עוולה אזרחית שכן הוא קנה את הסם מרצונו. יש הבדל בין עוולה הפוגעת באינטרס פרטי ובין המושג הרחב של עוול שכולל בתוכו את המשפט הפלילי ההבדל בין עוולה לעבירה:
דוגמא: אם אדם עושה ניסיון להתאבדות – זה דבר שניתן לעשות אם אנו חושבים שפגיעה של אדם בעצמו פוגעת באינטרס חברתי ואז יש עוול חברתי, עוול כלפי החברה. אותו עוול מהווה עבירה של ניסיון להתאבדות. זוהי אינה עוולה אזרחית שכן כשאדם פוגע בעצמו הוא רשאי לעשות כן וכמו כן אין לו את מי לתבוע כי הוא לא יתבע את עצמו.
דוגמא 2: הפלה – אסורה בחוק הפלילי. הפלה אינה פוגעת באישיות אחרת, אין בה פגיעה באינטרס פרטי אך היא אסורה מטעמים אחרים. האישה בעצם פוגעת בגופה היא ולכן אין מדובר בעוולה אזרחית אלא בעבירה פלילית. אין כאן אישיות משפטית שנפגעת. אם ההפלה התבצעה בעקבות רשלנות של הרופאים, יש לבדוק אם לעובר יש אישיות משפטית – אם יש לו אישיות משפטית אז אפשר לתבוע את הרופאים בגין עוולה רשלנית כלפי העובר ואם אין לו אישיות משפטית, אז העובר לא יוכל לתבוע על הנזקים שנגרמו לו ולכן יש לתבוע כאינטרס ציבורי בעבירה פלילית.
פגיעה באינטרס של אדם ספציפי היא עוולה, פגיעה באינטרס ציבורי היא אינה עוולה אלא עבירה.
לא כל עוול פרטי הוא עוולה – עוולות בנזיקין הן מה שהוגדר כעוולה בנזיקין והדבר נעשה על ידי המחוקק. לדוגמא: אם אדם מבטיח לאחר דבר מה ולא מקיים את הבטחתו אז ניתן לומר שנגרם לו עוול, אך לא מדובר בעוולה נזיקית.
מדוע? משום שיש ענף משפטי אחר שמטפל בזה (במקרה זה דיני חוזים). מעשי עוול אלו אינם מוגדרים כעוולות נזיקיות אלא כמעשה פסול אחר במסגרת דיני משפט אחרים. מנגד עוול יכול להיות גם עוולה נזיקית וגם עבירה או דבר אחר. לדוגמא:
עו"ד שמתרשל בעבודתו- מעשיו יכולים להיות התרשלות בעבודתו ואז יש הפרת חוזה או כל דבר אחר וגם עוולה נזיקית.
בדיני הנזיקין אין עוולה כללית מופשטת – בדיני הנזיקין יש רשימת עוולות וכל אחת כוללת יסודות עובדתיים משפטיים, יסוד התנהגותי, נפשי ותוצאתי וכל עוולה מגנה על אינטרס מסוים מפני פגיעות מסוג מסוים בידי אנשים מסוימים בנסיבות מסוימות. כל עוולה מגדירה משבצת עובדתית להטלת אחריות נזיקית. אין עקרון כללי של הטלת אחריות בנזיקין. כלומר כאשר אנו מדברים על עוולה לא מדובר על משהו אמורפי וכללי- אלא רשימה גדולה של המון המון עוולות (משהו כמו 100 או 200) על המחוקק להגדיר פעולה מסוימת כעוולה. זה דומה למשפט הפלילי.
לדוגמא : אם אדם משתמש בכוח במתכוון כלפי אחר, אז הוא מקיים עוולה שנקראת תקיפה.
חשוב לזכור – לא כל מקרה שבו אדם גרם נזק, מוביל להטלת אחריות בנזיקין.
עוולת הרשלנות והיא הרחבה מכולן ולכן הכי קרובה לעיקרון אבסטרקטי, אבל גם היא לא מאפשרת הטלת אחריות בכל מקרה. בנוסף, בשיטות משפט שונות ישנו עקרון משפטי כללי ואבסטרקטי כמו בצרפת, בלגיה, ספרד, איטליה וכו'. כמו סעיף 1382 לקוד סיביל: שממצה את כל דיני הנזיקין הצרפתיים:
"כל מי שגורם באשמה נזק לזולתו חייב לפצות אותו." בשיטות אלו, אין עוד עוולות, העיקרון הכללי הוא הכלל המשפטי שמטיל אחריות מכוח הדין על מי שגרם נזק.
(זה נבדל מהשיטות האנגלו אמריקאיות שבהן יש רשימה סגורה של עוולות נזיקיות).
השוואה בין דיני הנזיקין למשפט הפלילי:
דיני הנזיקין נבדלים מעבירת המשפט הפלילי בה בעצם אנו מטילים סנקציה בגין פגיעה אינטרס ציבורי, אך במקרים רבים מתקיימות זו לצד זו עוולה ועבירה.
לדוגמא: עו"ד שנסע ברכב שטח בצורה רשלנית, פגע ברכב אחר וגרם למות הנוסעים. בעצם זוהי עבירה שנקראת גרימת מוות ברשלנות ועוולת רשלנות כאחד. במקרה זה יוגש כתב אישום על העבירה ובמקביל תביעת נזיקין בגין העוולה. זה לא תמיד כך אך במקרים רבים עבירה היא גם עוולה, אך ההפך הוא לא תמיד נכון. אז רוב העבירות הן עוולות אך הרבה מהעוולות הן לא עבירות.
למרות זאת יש הבדלים בין המשפט הפלילי לדיני הנזיקין וזוהי נקודה חשובה שיש לשים אליה לב.
מה ההבדל בין דיני נזיקין למשפט פלילי?
סנקציה:
בדיני נזיקין מדובר על שני סעדים עיקריים:
1 .               פיצוי כספי: זוהי התרופה השכיחה ביותר. ואפשר לפי ס' 77
לחוק העונשין לפסוק פיצויים לטובת הקורבן. אבל עו"ד מתייחסים לזה כזאת נזיקית בתוך הפרוצדורה הפלילית.
2.               תרופת הציווי (מהמילה צו): נהיית יותר ויותר שכיחה בפרקטיקה:
מדובר בצווים מסוגים שונים שלרוב מטרתם היא למנוע ביצוע מעשה עוולה (מניעת פתיחת מפעל מזהם ליד ביתי), או לחילופין צו שמונע המשך של ביצוע העוולה (מפעל שכבר פועל ואנו רוצים להפסיק את פעולתו), צו שמטרתו תיקון תוצאות פגיעה. אנו יכולים לבקש ציווי להשבת המצב לקדמותו (מפעל שפעל ועקב כך חומרים ממנו פגעו בביתי וגרמו לו לנזק, אנו יכולים לבקש צו שמטרתו לאלץ את המזיק לתקן את הנזק). המטרה היא בעצם להשיב את המצב לקדמותו. ההבדל הוא שזה אחרת מפיצוי כי איננו תובעים כסף אלא תביעה לתיקון הנזק בעצמו. לעומת זאת סנקציות המשפט הפלילי הם מאסר או קנס.
זהו הבדל גדול ומשמעותי כי בדיני הנזיקין לא ניתן לשלול את חירותו של אדם. בדיני הנזיקין ניתן להטיל סנקציות כספיות או ציווים שונים אך לא לשלול חירות, מכאן שהסנקציה היא באופן טיפוסי חמורה פחות מהמשפט הפלילי.
פגיעה במוניטין:
אחת מהשלכות המשפט הפלילי היא פגיעה במוניטין של האדם המורשע- ישנה איזה שהיא אות קלון שנדבקת אליו ומתווספת לסנקציה הפלילית. זה משמעותי בחברה. לעומת זאת בדיני הנזיקין הדבר הרבה פחות חמור. בתחומים מסוימים כמו לדוגמא תביעת רשלנות רפואית כנגד רופא יכולה לפגוע במוניטין אך אישום בגרם מוות ברשלנות הוא חמור הרבה יותר וכך גם תוצאותיו. סייגים:
בדיני נזיקין יש מושג שנקרא פיצויים עונשיים: תשלום כספי שאינו מפצה על נזק שנגרם אלא מבטא את מורת הרוח החברתית מהתנהגות שאינה ראויה בעליל. לדוגמא:
אם מישהו מתעלל באחר ניתן להטיל פיצוי עונשי גם מבלי להוכיח נזק. כמו ילד שסובל מהתעללות מצד הוריו ובגיל 18 הוא תובע אותם, נגרם לו נזק בחלקו כלכלי ובחלקו נפשי שלא ברור אם ניתן לתקנו אך ניתן לכמתו. נניח ששיעור הנזק הוא מיליון ₪- ביהמ"ש יאמר שההתנהגות היא כה חמורה עד שנטיל על ההורה סנקציה חמורה מאד עקב התנהגותו הזדונית ולכן נטיל אחריות בשיעור של 2 מיליון ₪.
מיליון אחד פיצוי על נזק ומיליון שני כפיצוי עונשי ואז יש לנו בעצם ענישה באמצעות המשפט הפלילי, זהו סוג של קנס שנכנס לכיס התובע. מידת ההוכחה:
במשפט האזרחי בדיני הנזיקין על התובע להוכיח את עילתו לפי מאזן ההסתברויות:
כלומר עליו להוכיח שגרסתו היא מעט משכנעת יותר מגרסת יריבו, כלומר הסתברות של טיפה יותר מ 50%. די בהוכחה של טיפה יותר מ 50%. במשפט הפלילי המדינה כמאשימה צריכה להוכיח את טענותיה מעבר לספק סביר: מדובר באחוזים שהם הרבה  יותר גבוהים מ 50%. זה הבדל מהותי. במשפט הפלילי רמת הוודאות צריכה להיות מאד גבוהה כתנאי להטלת אחריות פלילית ובמשפט האזרחי די במאזן הסתברויות. בדיני הנזיקין מידות ההוכחה הן סימטריות:
כלומר על תובע להוכיח תביעתו לפי מאזן הסתברויות- אם לא הצליח- תביעתו תידחה, אם הצליח תביעתו תתקבל אלא אם הוכחה טענת הגנה שוב במאזן הסתברויות של מעל 50%, ואז תדחה התביעה. לעומת זאת במשפט הפלילי- מדובר בתמונת ראי חסרת סימטריה שכן על הנאשם לייצר ספק סביר. מהו ספק סביר? די בכך שהנאשם הציג בפני ביהמ"ש גרסה מתקבלת על הדעת לקיומה של הגנה. הוא לא צריך לשכנע יותר מהגרסה ההפוכה והוא לא צריך להוכיח מעבר לכל ספק סביר ודי בהוכחת ספק סביר לקיומה של ההגנה. כלומר יש הבדלים במידת ההוכחה: בדיני נזיקין יש להוכיח את התביעה במידה שונה, והבדל נוסף הוא שבדיני הנזיקין יש סימטריה ולא כך בדיני העונשין. מנגד זה לא תמיד כך, כיום יש אנשים שהפגיעה הכלכלית בהם נתפסת כחמורה יותר מסנקציה של שלילת חירות. בעצם בחינת הרציונאלים מגלה שהם נשחקים בהדרגה. ייתכן שיש אנשים שזקוקים להגנה זו כמו עברייני צווארון כחול אך לא ברור שלכולם נדרשת אותה הגנה. האם תאגיד בינ"ל צריך ליהנות מאותה הגנה? האם צריך אולי לדרוש רמות הוכחה שונות? ישנן סוגי תביעות, הליכים אזרחיים מסוימים בהם ביהמ"ש דורש מידת הוכחה גבוהה ממאזן הסתברויות:
לעיתים הדרישה היא מהתובע ולעיתים מהנתבע. דוגמאות:
מקרה של תביעה בגין לשון הרע: תביעת הוצאת דיבה או לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע: התביעה היא נגד אדם שפרסם משהו שעלול להשפיל אדם אחר. אחת מטענות ההגנה היא הגנת אמת דיברתי. כלומר אם הנתבע פרסם לשון הרע שיש בו אמת ועניין לציבור אז לא נטיל עליו אחריות פלילית. טענת אמת דיברתי כאשר הפרסום נוגע לפרסום עבירה פלילית היא טענה שיש -.