מבוא
מלחמת ששת הימים ביססה את כוחו של צה"ל כצבא החזק בעולם. צה"ל הוכיח בשנת
1 967, כיצד ניתן להכריע חזית אחת בשישה ימים ובמהלכים אסטרטגיים שונים ומגוונים.
השאלה העיקרית ואולי המעניינת ביותר בסוגיית מלחמת ששת הימים, היא השאלה "מהם הסיבות לפרוץ מלחמת ששת הימים". בבואי להכנת העבודה, החלטתי כי בניגוד אולי לכל דעה רווחת בחברה הישראלית, ברצוני לחקור את השאלה מדוע מצרים בחרה להילחם באותה עת בישראל, וכהלכה למעשה משאלה זו, נובעת השאלה "כיצד השפיעה תפיסת הבטחון של מצרים על מלחמת ששת הימים". לצורך הכנת העבודה, נדרשתי בראש ובראשונה להבין מהי תפיסת בטחון, ומהי הגדרתה. למדתי והבנתי כי תפיסת בטחון מושתת בעיקרה על יותר מאשר מהלכים צבאיים, אלא יותר על שיקולים פנימיים-מערכתיים של מדינה, על מצב כלכלי וחברתי זה או אחר, על שיקולים מדיניים ובסופו של דבר על מהלכים צבאיים.
אחד הדברים היותר מעניינים שארצה לבחון בעבודתי, נובע מהשאלה האם תפיסת בטחון רעועה יש בה כדי להביא לפרוץ מלחמה כוללת. שאלה נוספת שיש לבחון אותה בהכנת עבודה מסוג כזה, נובעת מהעובדה כיצד עומד מנהיג מול לחץ ציבורי גדול ומול מדיניות שבה הלחצים החברתיים עלולים להשפיע גם כלפי חוץ.
מנהיגה הבלתי מעורער של מצרים בתקופת מלחמת ששת הימים, היה גמאל עבד א- נאצר, שהיה בן למשפחה כפרית ענייה, ולחם בקרבות כנגד ישראל. בשנת 1952 אירגן נאצר הפיכה צבאית של קצינים חופשיים ולחם במתנגדיו עד שתפס את השלטון כשליט אוטוריטארי בשנת 1954.
בהכנת העבודה אנסה להתרכז במדיניות של נאצר כמנהיג אל מול תפיסת הביטחון של מצרים, ננסה להבין האם המדיניות אותה ניסה להנהיג נאצר הביאה בסופו של דבר לפרוץ מלחמת ששת הימים, והאם יכול היה נאצר למנוע את הסלמת היחסים עם ישראל ולהימנע מיצירת מצב בו שני הצדדים אינם רוצים. תוך כדי הבנה זו, ניתן יהיה להבין האם נאצר היה מנהיג בעל שיקול דעת, או אחד הנתון ללחצים וכפועל מכך, כמנהיג אשר לא עומד בלחצים.
נהיר וברור לי, עוד בטרם אכנס לפרטיה של עבודתי, כי מצרים הינה המדינה הגדולה ביותר במזרח התיכון, בעלת הצבא הגדול ביותר בעולם הערבי. צבא אשר זכה לתשבחות רבות בעולם הערבי, כוחו העיקרי של צבא זה היה בגודלו ובעובדה כי זכה לתמיכת ברית המועצות באמצעות קבלת נשק ואמצעי לחימה רבים. מצרים באותה עת, נחשבה כאחות הגדולה של העולם הערבי, כמדינה אשר יש בה כדי להגן על כלל העולם הערבי ולסייע בלחימה נגד ישראל, ולהביא להשמדתה של ישראל. אין כל ספק, כי העולם הערבי היה נתון לרטוריקה של שנאה תהומית נגד ישראל ואשר מטרתו העיקרית הוא השמדתה של ישראל ולכן נשאלת שאלה נוספת והיא כיצד התמודדה מצרים ונאצר בראשה עם שאלה זו.
מודה ומתוודה כי עוד בטרם התחלתי עבודתי, הנני נגוע במחשבה, כי מצרים דאז הייתה מדינה תוקפנית, אשר בכוונתה היה לשתק את ישראל כלכלית, לתקוף אותה בכוחות משולבים ולהביא לחורבנה. אין כל ספק, כי אני סקרן לדעת האם דעה זו שלי היא בעלת ביסוס היסטורי או שמה מיתוס שנוצר בקרב החברה בישראל. החברה הישראלית ואני בתוכה מעדיפה לראות באויבינו כמר ואכזר, אך אנסה בעבודתי זו בצורה שקולה ודעתנית להבין האם עמדה זו היא אכן נכונה בכל הנוגע למצרים באותה תקופה שקדמה למלחמת ששת הימים. בסיכום והמסקנות של עבודתי, אדע לטעון טענה מבוססת ואחראית.
מתוך נקודת מבט אתחיל להכין את עבודתי, תוך התבססות על שלושה ראשי פרקים עיקריים, הראשון שבהם הוא הבנת המרכיבים והיסודות של תפיסת הביטחון של מצרים, לרבות ההבנה מהי תפיסת בטחון. הפרק השני שבו אעסוק ידון במהלכי טרום המלחמה ושיקולים אסטרטגיים וטקטיים שהובילו בסופו של דבר לפרוץ מלחמה ששת הימים ואילו הפרק השלישי של עבודתי יעסוק בניתוח ושילוב בין תפיסת הביטחון של מצרים לשיקולים האסטרטגיים לפרוץ המלחמה והלימה ביניהם כמו כן פרק זה אבחן את התשובות לשאלות שהועלו וכן גם אבדוק ואציג את ממצאי העבודה אל מול ההנחה שהנחתי לרבות בשאלות תפיסת הביטחון העתידית של מצרים אל מול המצב הצבאי שיכול להיווצר במזרח התיכון.