ההגירה היהודית מעירק במאה ה 20

מקצוע
מילות מפתח , , , , ,
שנת הגשה 2003
מספר מילים 20656
מספר מקורות 30

תקציר העבודה

ההגירה היהודית מעיראק במאה ה20- תוכן עניינים
הקדמה עמודים  1-2
מבוא
עמודים  3-4
פרק א': הקהילה היהודית בעיראק עמודים  5-15
פרק ב': מגמות פוליטיות ביהדות עיראק עמודים  16-27
פרק ג': ההגירה היהודית מעיראק עד תחילת ההגירה ההמונית עמודים  28-38
פרק ד': ההגירה ההמונית של יהודית עיראק עמודים  38-49
פרק ה': סיכום ומסקנות עמודים  50-54
בבליוגרפיה
עמודים  55-56
מבוא
הקהילה היהודית בעיראק הייתה מן התפוצות המפוארות בפזורה היהודית. היא הייתה מהוותיקות בתפוצות ישראל והיהודים היו יסוד חשוב ומתקדם בארצם. במפקד רשמי שנערך בעיראק בשנת 1947 נמצא כי האוכלוסייה היהודית במדינה מונה כ 118,000 נפש. היהודים ראו עצמם חלק בלתי נפרד מתרבות המקום ומעמדם הכלכלי היה טוב בהשוואה לקהילות יהודיות אחרות באימפריה העות'מנית. עם הכיבוש הבריטי את המזרח התיכון, במלחמת העולם הראשונה, החל רעיון הלאומיות להתגבש ביתר שאת בקרב הערבים. עיראק הייתה בין המחוזות הראשונים שהשיגו את עצמאותם המדינית, ונהפכה כבר ב 1932 למדינה מן המניין ושותפה בחבר העמים. המיעוט היהודי בעיראק קיבל בחששות מסוימים את ההיפרדות של עיראק מבריטניה, אך הקהילה בכללותה קיוותה להשתלב כאזרחים שווי זכויות וחובות במדינה החדשה כפי שהבטיחה החוקה העיראקית. בתחילה, המיעוט היהודי המושרש כל כך בתרבות ובכלכלה העיראקית לא נפגע מהעצמאות. אך עם התגברות הלאומנות הערבית, מלחמת העולם השנייה, הפחד של השלטונות העיראקים מפני הקומוניזם והתגברות הסכסוך הציוני – פלסטינאי, הפכו היהודים למיעוט במצוקה. שיאה של המצוקה היהודית בעיראק היה הפרעות ביוני 1941, שכונו ה"פרהוד". בד בבד עם דחיקתה של הקהילה היהודית ממרכז החיים בעיראק, החלה מתגבשת פעילות ציונית במקום. הפעילות כוונה יותר מכל לצעירים שנואשו מהפתרונות של ההנהגה המסורתית. התנועה הציונית והמחתרתה הניחו תשתית רחבה בקהילה היהודית שהיוותה מענה ממשי בשעת המשברים הגדולים  ותשובה לחוסר התקווה. שנת 1948 ציינה מפנה בחיי היהודים בעיראק משום שני אירועים: האחד,הקמת מדינת ישראל, אשר השפיעה לטובה על הגאווה היהודית, אך יחד עם זאת העמידה אותם בעמדה לא נוחה מול שכניהם הערבים. והאירוע השני,  בשנה זו התחילה מדיניות של דיכוי גלוי ע"י השלטונות העיראקים. שני האירועים היו קשורים יחד. במאי 1948, עם הכרזת העצמאות של ישראל, פתחו צבאות ערב במתקפה כוללת על המדינה. עיראק הייתה בין המדינות השותפות לאותה מלחמה שנסתיימה בתבוסת הערבים. היא הייתה, כמו כן, בין המדינות הקיצוניות ביותר כלפי ישראל, ולראיה סירובה לחתום על שביתת נשק. אולם, למדיניות הדיכוי כלפי היהודים היו גם סיבות פנימיות עיראקיות.
לאחר הידרדרות המצב בעיראק, ובעקבות שיקולים שונים (עליהם אעמוד בפרק ד') נחקק בעיראק חוק המאפשר את יציאת היהודים בתוך שנה.
ואכן במהלך 1951-1950 היגרו מעל למאה ועשרים אלף מיהודי עיראק למדינת ישראל. מבצע "עזרא ונחמיה" – בו היגר לישראל הרוב המכריע של קהילת יהודי עיראק – תואר כמבצע האווירי הגדול בהיסטוריה של העתקת אוכלוסין. הגירת יהודי עיראק, יחד עם זאת, לא הייתה אירוע יוצא דופן. מאז הכרזת העצמאות של מדינת ישראל במאי 1948 זרמו אליה המהגרים היהודים בהמוניהם. ממאי 1948 עד סוף 1954 היגרו לישראל כ 740,000 נפש ויצאו 51,000 נפש. היקף ההגירה נטו, היה אפוא, 690,000 נפש. על אף העצמאות המדינית של ישראל, כניסת היהודים אליה בתחילת שנות ה 50 הייתה למעשה בעיה שסיכנה את המדינה הצעירה. הקשיים הכלכלים האדירים שניצבה בפניהם ישראל, אילצו את קברניטי המדינה לקבוע סדרי עדיפויות להגירת היהודים ממדינות שונות, דבר שהעיב גם על ההגירה מעיראק. רק עם סיום ההגירה מרומניה שהתנהלה במקביל, ומספר אירועים בבגדאד שהמחישו את הסכנה הפיזית בה נמצאו היהודים בעיראק, הועברה הקהילה היהודית במבצע בזק למדינת ישראל.
סיפורם של יהודי עיראק, לא תם עם הגיעם לישראל.
הקליטה וההתבססות במדינה צעירה, בתוך תרבות שונה וללא הנכסים והרכוש הרב שהיו מנת חלקה של הקהילה בעיראק הוא נושא מרתק. אולם מקומו לא נמצא במסגרת העבודה הזו.