נישואי בני זוג מעורבים (ציון:93)

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , , , , ,
שנת הגשה 2010
מספר מילים 7323
מספר מקורות 66

תקציר העבודה

תוכן העניינים
א–.. הקדמה. 3
ב.            הצגת הבעיה  6
ג.             מוסדות חלופיים – פתרון בעייתי 6
ד.            הסדרת מעמד לבן זוג זר. 7
ה–.. בין ידועים בציבור לנשואים.. 7
ו.             ניתוח משפטי 11
ז.             השוואה בין "נוהל 5.2.0008 – נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" לבין "נוהל 5.2.0009 – נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג אזרחים ישראלים, לרבות בני אותו מין". 13
ח.            סייגים לאי פתיחת תיק חיים משותפים על-ידי משרד הפנים.. 16
ט.            על הקושי להמציא מסמכים במסגרת הליכי רכישת מעמד. 17
י–… הנפקת דרכון חדש והדרישה לדרכון בר תוקף. 18
יא–. האיסור להערים קשיים במסגרת הליכי רכישת מעמד. 19
יב–. סיכום.. 20 ביבליוגרפיה. 24
הקדמה עבודתנו תדון בשאלת החיים המשותפים של בני זוג מעורבים בישראל, דהיינו, שאחד מבני הזוג יהודי והשני אינו יהודי. בעבודה זו, נסקור בהרחבה את התופעה של הסכמי חיים משותפים, השוֹנוּת בין זוגות מעורבים נשואים ללא נשואים והיחס של משרד הפנים אל המקרים השונים.
לצורך ניתוח סוגיות אלה עלינו להבהיר תחילה את היחסים בין המשפט העברי למשפט האזרחי בדיני המשפחה במדינת ישראל. באופן כללי, המשפט הנהוג בישראל הוא ברובו משפט מערבי, חילוני וליברלי. מוסדות השיפוט המדינתיים בישראל הינם מוסדות אזרחיים חילוניים, כמו בכל מדינות העולם המערבי. בהתאם לכך, במקרה של סכסוך משפטי, ערכאת הדיון והדין המהותי נקבעים ללא רלוונטיות לדתם של המתדיינים.
התכונה האופיינית לדיני המשפחה בישראל היא היעדרו של דין טריטוריאלי שלם ואחיד על בני כל העדות והדתות. על רקע
זה, דיני המשפחה בישראל בולטים בחריגותם. דיני המשפחה דנים ביחסים בין אנשים שיש ביניהם קשרי דם או ביחסים הדומים לקשרי דם. בתחום דיני המשפחה ובייחוד באותם מרכיבים המסווגים כענייני ה"מעמד האישי", דנים לעיתים בתי הדין הדתיים והדין הדתי מוחל גם בבתי הדין האזרחיים. המושג ענייני "המעמד האישי" הוא מושג יסודי, הן בברירת הדין והן בקביעת השיפוט. במושג זה הכוונה היא לאותם עניינים עליהם רצה המחוקק להחיל את הדין האישי של בעלי הדין בהיותם עניינים "שהסדרם אינו דבר השווה לכל נפש- והם שונים ומשתנים עם הבדלי השקפת העולם של הנוגעים בדבר".
מרבית הנושאים בדיני המשפחה- הכוונה לאלה המוגדרים כ"ענייני המעמד האישי"- מוסדרים על ידי הדין האישי של בעלי הדין, שהוא לגבי אזרחי הארץ הדין הדתי של הדת או העדה אליה הם משתייכים, ולגבי אזרחים זרים החוק הלאומי שלהם, כלומר חוק מדינת אזרחותם.
במקביל לכך, השיפוט באותם "ענייני מעמד אישי" מסור לבתי הדין הדתיים, אם בתור שיפוט ייחודי ואם בתור שיפוט מקביל לשיפוטו של בית המשפט האזרחי. נקודת המוצא של המשפט הייתה, בשעתו, להרכין ראשו בפני הדין האישי, תוך ויתור על תחולתו של החוק האזרחי בתחום זה. המחוקק נמנע בתחילה ממתן תשובה משל עצמו בנושאים אלה וראה עצמו יוצא ידי חובה בהמצאת הכתובת, שאליה יש לפנות לשם קבלת תשובה.
בעניינים המסווגים מבחינה משפטית כענייני "נישואין וגירושין" האופי הדתי ברור עוד יותר: כאשר מדובר בשני מתדיינים יהודים, העניינים הללו נתונים לסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני ולכן חל המשפט העברי כדין האזרחי הטריטוריאלי של המדינה. לכאורה צבע המחוקק בצבעים ברורים וחדים את אותם דינים דתיים הראויים לתחולה- בעיקר ענייני נישואין וגירושין- לעומת הדינים שאינם ראויים לתחולה- כגון יחסי ממון בין בני זוג, קביעת אבהות או ענייני אימוץ. זאת ועוד, בכל אותם חוקים חילוניים, בהם קבע המחוקק נורמות אזרחיות טריטוריאליות במקום הוראות הדין האישי הדתי, הדגיש היטב, כי אין בכוונתו להתערב כלל בתחום דיני היתר ואיסור לנישואין וגירושין. זהו שטח שהמחוקק נזהר שלא לגעת בו, והוא משאירו כולו לשלטונו הבלעדי של הדין האישי הדתי. כך, למשל, מורה סעיף 5 לחוק שיווי זכויות האישה, תשי"א-1951: "אין חוק זה בא לפגוע בדיני איסור והיתר לנישואין ולגירושין".
ישנו מאבק ציבורי רווי מתח שלא הסתיים בחקיקה אלא הוא פולש וחודר לדלתות בתי המשפט, שם מקבל החוק את פרשנותו הסופית. בתי המשפט אינם דבקים בפשרה שהושגה על ידי המחוקק ואפילו לא בזו שבתוך הדין הדתי. פרו' אנגלרד מציין כי בענייני נישואין וגירושין, נוצרה "פשרה פונקציונאלית": ככל שמעורבותו של השופט האזרחי גדולה יותר, כך הצטמצם תפקידו של הדין הדתי לתפקיד של ספק חומר גלם נורמטיבי יבש, אשר מעוצב בשיקולי תקנת הציבור ומקבל משמעות תחת פרשנויות השופטים בערכאות האזרחיות והערכים החילוניים המנחים אותם.
מעשה השפיטה, מעבר להיותו הסקת מסקנה הגיונית דדוקטיבית ממערכת נורמטיבית מסוימת, הוא גם תוצר הכרעה ערכית המושפעת מהשקפת עולמו של השופט. גורמים השקפתיים אלה עשויים לחדור לפסיקת השופט במיוחד כאשר נעשה שימוש במושגים בעלי תוכן ערכי הדורשים שיקול דעת רחב.