תוכן עניינים        מבוא -2

1 .       תעשיית התרבות ..3

1 .1   מהי תרבות? מהי חברה? ומה הקשר ביניהם? –…
3
2 .1 תעשיית התרבות על פי אסכולת פרנקפורט …3
      2. מיתוס היופי והביקורת הפמיניסטית –5
             1.2 מיתוס היופי .5
             2.2 ביקורת פמיניסטית -.6
             3.2 פוסט פמיניזם –…7
             4.2 סיכום תנועת הפמיניזם 8
     3. ההגדרה המוסדית לאומנות- ג'ורג דיקי -.8
     4. ניתוח הסרט "היפה והחיה" כביטוי למיתוס היופי -.9
     5. "המדליות" יצירתה של סיוון דבידוביץ כביטוי למיתוס היופי -..10             1.5 סיפורה האישי של סיוון והביקורת הפמיניסטית שלה ..10             2.5 תיאור היצירה וניתוחה 11
     6. דיון על יצירת "המדליות" והסרט "היפה והחיה" -..13
    סיכום -…14
    ביבליוגרפיה .15
בעבודתי בחרתי לעסוק בבעיה החברתית המשתקפת כבר מימי עבר (הלא רחוק במיוחד) ועד היום- למה רזה= יפה, מוצלח/ת, טוב/ה, ואילו שמנ/ה= מכוער/ת, כישלון, רע/ה?  ולחבר שאלה זו למיתוס היופי. למעשה, זהו אידיאל שמלווה אותנו בחמישים השנים האחרונות ואפילו עוד מוקדם יותר. את  תחילתו בשנות ה- 60 של המאה ה- 20 סימלה ספרית בריטית קטנה בת 17 בשם לסלי הורנבי ,ששקלה 41
ק"ג, כונתה  "זלזל"=טוויגי והפכה לדוגמנית ידועה,  ועד היום היא שם נרדף לרזון. דמותה הנערית והרזה עד להחריד התאימה לתקופתה: פריחה כלכלית בעולם המערבי, מעבר לייצור המוני של תעשיית הבגדים והאופנה, יציאת נשים לעבודה ואיתה רצונן בשחרור, בחופש ובשוויון הזדמנויות; השימוש בגלולה למניעת היריון, ששחרר את הנשים מהריונות לא רצויים ועוד. לכן, דימוי הגוף הא- מיני של טוויגי התאים לזמן ההוא. מתקופה זו ואילך הפך הרזון למוביל העיקרי בדימוי הגוף של האישה המערבית. מאוחר יותר, בשנות השבעים והשמונים החלו לדבר גם על בריאות, ספורט, דיאטה וכד'. אבל משנות ה- 90 ועד היום נפרדו מהמראה הבריא לטובת מראה שדוף  ורעב של  דוגמניות רזות במיוחד, שסובלות לעיתים מהפרעות אכילה קשות…גם גילן הלך וירד ובעצם קשה לקרוא להן "נשים". זהו אומנם מודל שלילי לחיקוי שמעורר התנגדות  וגינוי, ואף על פי כן, האידיאל המערבי ליופי נשאר אידיאל הרזון, וכאמור כולנו שואפים אליו. כיום, אמצעי תקשורת ההמונים, מכתיבים את אידיאל הרזון-השחקניות, המגישות והדוגמניות בטלוויזיה, מצוות להיות רזות. דוגמה מצוינת לכך היא נינט, שמייצגת את תוכניות הריאליטי והגיעה למסך כדמות אמיתית. זוהי תמונת המצב הישראלית המצויה והרצויה בעוד אלפי נשים מלאות, ביישניות מתביישות בגופן כי אינן מייצגות את היופי האידיאלי. לא רק בייצוג החיצוני הן נכשלות כי אם גם ביכולת למצוא בן זוג אוהב. וזאת למה? מכיוון שעולם הגברים דורש יופי והוא שוביניסט בנושא השוויון כלפי הנשים.
 בעבודתי אסקור את התופעות מיתוס היופי בהקשר של תעשיית התרבות מנקודת מבטם של אנשי אסכולת פרנקפורט עוד בימים עברו, ואעבור לנקודות ראות מודרניות יותר על הנושאים מיתוס היופי ותעשיית התרבות בקשר הדוק אחד לשני. לאחר מכן הציג את הביקורת הנשית על הדיכוי של המראה החיצוני וכמו כן של המיקום החברתי שלהן וצעדים שננקטו על מנת לשנות את המצב שנוצר אל מול עולם הגברים.
בהמשך אעבור לדיון בעניינן של שתי יצירות אומנות על המסר החברתי בנושא מיתוס היופי. הראשונה הינה עבודה של חברתי סיוון, בחורה צעירה, בעלת מבנה גוף מלא ואילו השנייה, הינו הסרט של וולט דיסני, השייך לסרטי הקלאסיקה, "היפה והחיה".
שתי היצירות שונות בנקודה הביקורתית אותה רוצים להדגיש, אך למעשה שתיהן ביחד יוצרות לנו תמונה כוללת מלאה של מהו מיתוס היופי? וכיצד משחק לרעת האישה.
**העבודה לא כוללת נספחים