המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות הרב הראשי התימני – המארי (מאות י"ח-י"ט) עבודה סמינריונית במסגרת הקורס: יהודי תימן: היסטוריה, חברה, תרבות
1 6, לאוקטובר 2010 תוכן עניינים:
מבוא -…עמ'
3 -2
פרק ראשון: התואר מארי ודרך קבלת המינוי ..עמ' 9-4
1 .1   התואר מארי –עמ' 5-4
1 .2   דרך קבלת המינוי …עמ'
8 -5
1 .2.1          תוקפו של החכם הגדול בתורה –עמ'
6 -5
1 .2.2          הייחוס למשפחה מכובדת .עמ' 7-6
1 .2.3          זכותם של בני הקהילה להביא את הסכמתם או התנגדותם למינוי -עמ'
8 -7
1 .3   הענקת כתבי הרשאה –…עמ' 9-8
1 .3.1          תחילתו של הנוהג להעניק כתב הרשאה עמ'
8
1 .3.2          אופיין של כתבי הרשאה -.עמ' 9
פרק שני: תפקידיו של המארי כרב ראשי -עמ'
1 4-10
2 .1             כהונה כאב בית הדין ומתן תשובה לשאלות הציבור –..עמ'
1 1-10
2 .2             "להרביץ תורה ברבים", פנייה לציבור דרך איגרת ויציאה לפני העם בעת צרה -עמ' 12-11
2 .3             משמר על מסורת אבות -.עמ'
1 4-12
פרק שלישי: המארי המקומי -עמ' 18-15
3 .1             ריכוז כל הפונקציות באדם אחד –עמ'
1 6-15
3 .2             היעדרותם של חכמי תורה בקהילות הקטנות ורמתם הירודה של החכמים הקיימים–.עמ' 17-16
3 .3             סיכום עמ'
1 8-17
פרק רביעי: דמותו ואישיותו של המארי -.עמ'
2 1-19
4 .1             הדאגה לפרנסה ..עמ'
2 0-19
4 .2             מידת ענווה –…עמ'
2 1
סיכום -עמ'
2 3-22
ביבליוגרפיה –.עמ'
2 6-24
מבוא:
המארי – אב בית הדין הקבוע בצנעא, כיהן בדרך כלל כרב הראשי וכמנהיג הרוחני של כל יהדות תימן ויש לציין כי החל מן המאה הי"ח הורגשה יציבות, הראויה לציון, באיושה של משרה זו.
על הקהילה היהודית בתימן בכלל ועל המנהיגות הרוחנית בפרט, לא פסחה אימת השכחה וכך אבדו מאיתנו פרטים היסטוריים חשובים על מאורעות חייהם, פעולתם הרוחנית והציבורית של חכמי העדה, שהלכו לפני המחנה בתקופת גלותם הארוכה. רק החל מגלות מוזע הגיעו ידיעות היסטוריות כאלה שנשתמרו בדרך מקרה בספרות התורנית, באגדות העדה ובמסורת שבעל פה, המקובלת על יהודי תימן ובמיוחד בפנקס בית הדין – מסוודה.
להבנתי, בדרך זו ניתן ללמוד גם שבמאה הי"ח חלה התעוררות רוחנית ותרבותית גדולה. בבת אחת קמו ליהדות תימן שורה של גדולי רוח ומנהיגים רוחניים, שיש לשער שלא עמדו לה במספר כזה מאות בשנים.
החוקרים השונים נעזרים בתעודות בית הדין, להכין רשימה של עשרה אבות בית הדין הקבוע בצנעא, מגלות מוזע ועד סוף המאה הי"ט ושלמעשה, כאמור, כיהנו גם כרבנים ראשיים של כל יהדות תימן. בנוסף להם חיו ופעלו בתקופה זו, תלמידי חכמים ורבנים מובהקים שלא כיהנו במשרה ציבורית בעלת אופי רשמי, אך היוו סמכות רוחנית והלכתית לכל יהדות תימן, כמו הרב הגאון יהודה בן שלמה צעדי (1740-1665 בקירוב), הרב הגאון דוד בן שלמה משרקי (1771-1696) והרב הגאון יחיא בן הנשיא שלום הכהן עראקי (נפטר לא לפני 1774).
הרב הגאון יחיא בן יוסף צלאח (1805-1715
בקירוב) אב בית הדין השישי – היה הגדול מכולם. הוא נעשה למנהיג הרוחני בהא הידיעה של קהילת צנעא ויהדות תימן בכללה ונדע בכינויו מהרי"ץ (מורנו הרב יחיא צלאח) ולכן מרבית הדוגמאות הניתנות בעבודה זו על דמותם ואישיותם של הרבנים הראשיים ואופן ביצוע תפקידם מובאות מכתביו של המהרי"ץ או ממסורות שנכתבו עליו.
אם כן, עבודה זו תעסוק בדמותו של הרב התימני כרב ראשי – "מארי", אופיו, מעמדו הציבורי וסמכותו הרוחנית דתית תוך נגיעה בדרך מינויו, פירוט תפקידיו ומקורות פרנסתו.