מבצע קדש 1956 מאזן הכוחות והזווית הישראלית-מצרית

מוסד לימוד
מקצוע
שנת הגשה 2010
מספר מילים 6482
מספר מקורות 15

תקציר העבודה

מבוא
אין ספק כי מאז הוקמה מדינת ישראל ב-1948, לאחר מלחמה שבעקבותיה ברחו וגורשו מספר רב מתושבי המקום הערביים, הלכה והתגברה הנטייה למלחמה על האיזור ברמה הישראלית-ערבית. דבר זה נוסף לנטייה הטבעית של המזה"ת להוות קרקע לחיכוכים בין המעצמות בשל מערכת אינטרסים סבוכה ובשל מאזן הכוחות הבין-מעצמתי המשתנה. בין השנים 1949-1956 רבו ההסתננויות הפלסטיניות לתוך שטחי ישראל ותקריות הגבול לאורך קווי שביתת הנשק אשר כללו פעולות חבלה וטרור. מנגד, הגיבה ישראל בפעולות שכונו פעולות הגמול והדבר יצר מחזוריות בלתי נסבלת של אי שקט וחוסר פיתרון למצב. לאור זאת, הבינה ממשלת ישראל בהנהגת דוד בן גוריון שהתגובות הנקודתיות רק מסלימות את המצב במדינה ולא נותנות פיתרון בר תוקף לשרשרת העימותים הללו. לכן, החליטה באוקטובר 1956 לצאת למהלך מתוכנן שמשה דיין, ראש המטה הכללי באותה התקופה בחר לכנות "מערכת סיני" (ולא מבצע בלבד) שכלל גם את מבצע קדש. היתה זו תוצאה של מבצע שקדם לו והתרחש בפברואר 1955 שנודע בשם "החץ-השחור".
בעבודה זו בחרתי להתמקד בעיקר בזווית הישראלית-מצרית של מבצע קדש, אשר החל ב-29 באוקטובר והסתיים ב-5 בנובמבר כאשר, בסופו נכבשו כל שטחי סיני עד קו 16
ק"מ ממזרח לתעלת סואץ. המבצע היה למעשה חלק ממבצע נרחב יותר בשם "מוסקטיר" עליו היו אחראיות בריטניה וצרפת בתגובה להלאמתו של נאצר את תעלת סואץ ובמסגרת האינטרסים שלהן באיזור. כמו כן, אין להתעלם גם מן האינטרסים של ארצות הברית וברית המועצות בשנים הללו בהיותן מעצמות יריבות במלחמה הקרה אשר החלה לאחר מלחמת העולם ה-2 ויש לתת על כך את הדעת בבואנו לדון במערכת היחסים של ישראל עם שכנותיה הערביות. מטרת העבודה היא לדון בהשפעת המלחמה על יחסי הכוחות הבין-מעצמתיים, ועל תוצאותיה בטווח הארוך והקצר מבחינת יחסיה של ישראל עם מצרים.
הפרק הראשון בעבודה יעסוק ברקע למבצע קדש ובאינטרסים אשר הובילו את ישראל למהלך צבאי נגד מצרים. בפרק השני אדון במאזן הכוחות המעצמתי טרם המלחמה ובגורמים אשר הביאו את צרפת ובריטניה לתקוף את מצרים ולהצטרף למהלך הצבאי של ישראל כנגדה.
הפרק השלישי יעסוק במלחמה עצמה ובפרק הרביעי אסקור את תוצאות המלחמה עבור ישראל ומצרים.