דימוי נשים באמנות – בנות האיליאדה והאודיסיאה קורס: דימוי האישה באמנות            סמסטר א'             תש"ע הומרוס נתפש בעיני היוונים בני עמו וזמנו כסמל ללאומיותם. לא היה יוצר ספרותי אחר בכל ההיסטוריה, שבני עמו ראו בו כסמכות העליונה לכל תרבותם. שני ספריו "האיליאדה"  ו"האודיסיאה" , הם סיפור התרבות היוונית, וככאלה הם עוזרים לנו להבין את הנורמות והתפישות שרווחו בקרב התרבות היוונית הקלאסית, במאה ה-8 לפנה"ס ואילך (מוזס, 1998).
            גם ב"איליאדה", המספר את השבועות האחרונים של מלחמת טרויה ביוונים, וגם ב"אודיסיאה", הגולל את עשר שנות המסע של אודיסיאוס בשיבתו הביתה לאחר המלחמה, הומרוס מביא את סיפורן של שלל דמויות נשיות. לנשים הללו תפקידים שונים בסיפורים, אך הן מסמלות שני תחומים עיקריים: את הבית מצד אחד, ואת התשוקה והפיתוי מצד שני. יש נשים שמגלמות את דמות האם והרעיה, הדואגות והאוהבות, ויש את הנשים בקצה השני, המגלמות את סמל הפיתוי, המוביל להרס הגבר וחורבנו (גרוסמארק, 2001). באמצעות דימויים התעצבו תפישות מסוימות לגבי נשים בחברה היוונית הקלאסית, וכן ניכרת השפעתם בכלל על דימוי האישה בתרבות המערב.
            תוך בחינתן של ארבע דמויות מספריו של הומרוס: הלנה, היפה בנשים, קירקה המכשפת, הסירנות ופנלופה, אשתו הנאמנה של אודיסיאוס,  אנסה להבין כיצד התעצבה דמותה של האישה בתרבות המערב וכיצד הן באו לידי ביטוי באמנות לאורך ההיסטוריה.