מבוא מושג ההסכמה מדעת בהקשר המשפטי מדבר על זכותו של אדם לקבל החלטות מתוך נקודת הנחה שהוא קיבל את בסיס המידע הנדרש על מנת לקבל את החלטה הנכונה והמתאימה לו. מושג זה בא לידי ביטוי בכל הקשור לטיפולים רפואיים וזכותו של המטופל לקבל את כל המידע הנוגע להליך הרפואי באופן בו הוא יוכל להחליט אם הוא מעוניין או לא מעוניין שהרופא המטפל ינקוט בהליך הרפואי, על הסיכונים והסיכויים הכרוכים בו.
הלכה למעשה, ההסכמה מדעת מטילה על רופא מטפל חובה להסביר למטופל את ההליך לרבות הסיכונים וסיכויי ההליך, להעביר למטופל מידע רלוונטי, לוודא שהמטופל הבין ולקבל את הסכמתו לטיפול.
ההסכמה מדעת מעלה לסדר היום שאלות משפטיות ומוסריות וקובעת, הלכה למעשה, כי אין לבצע באדם כל הליך רפואי ללא הסכמה חופשית ומודעת של המטופל.
יאמר כי מושג ההסכמה מדעת הינו עקרון משפטי יחסית מודרני אשר התפתח בעיקר לקראת אמצע-סוף המאה העשרים, כחלק משינויים תפיסתיים וחברתיים אשר יצרו עקרונות משפטיים אשר כללו את העלאת מעמדה של אוטונומיית הרצון הפרטי וזכותו של הפרט להחליט על אספקטים שונים בחייו.
טרם עלייתה של דוקטרינת ההסכמה מדעת, יחסי הרופא-חולה התאפיינו בכך שהרופא הוא הקובע והמחליט הבלעדי בנוגע לטיפול בחולה, אך דוקטרינת ההסכמה מדעת גרסה כי על המטופל לקבל החלטות, להיות אחראי לגורלו ולקבל את כל המידע הרלוונטי על מנת שזה יחליט את ההחלטה המתאימה ביותר למערך השיקולים שלו עם זאת, דוקטרינת ההסכמה מדעת השתרשה במשפט גם מטעמים פחות חיוביים. לאור "משפטיזציה"  הולכת וגוברת של הרפואה, שהתבטאה במקרים הולכים ומתרבים של תביעות כנגד רופאים וגופים רפואיים, אשר מצאו עצמם בסיטואציה בה הם נאלצים להגן משפטית על החלטות המקצועיות שלהם. תופעה זו כונתה בשם "רפואה מתגוננת", קרי, הרופאים נאלצו לחשב את מהלכיהם מתוך מחשבה כיצד יוכלו להגן על החלטתם המקצועית בבית משפט. מצב זה הביא אף ללחץ מהגופים הרפואיים להסדיר הסכמה של המטופלים לקבל טיפול רפואי, על מנת לצמצם את האחריות המשפטית של הרופאים.
ברי כי הסיטואציה המשפטית הנוכחית מעלה שאלות קשות, לדוגמא האם השפעת ההסכמה מדעת השפיעה לחיוב או לשלילה על רמת הרפואה ? והאם הסיטואציה בה נדרשת הסכמת המטופל, אכן פועלת בסופו של יום לטובת המטופל.
במדינת ישראל אף עוגן עקרון ההסכמה מדעת בחקיקה בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, שם קיבלה חובת ההסכמה מדעת מעמד חוקי מוכר, המהווה את אחת מזכויותיו המרכזיות של החולה. בין היתר נקבעה בחוק זכויות החולה חובה של המטפל למסור למטופל מידע בנוגע לאבחנה הרפואית, הטיפולים האפשריים וסיכוי הצלחתם, הסיבוכים העלולים להיגרם כתוצאה מהטיפולים ותופעות הלוואי. כמו כן המטפל נדרש למסור מידע לגבי טיפולים חילופיים, ויאמר כי קיימים מצבים מסוימים בהם מקבל המטפל פטור מחובת הידוע של המטופל.
סוגיית ההסכמה מדעת שזורה בקשר מהותי בזכות לאוטונומיית הפרט ובעבודה זו אבקש לעמוד על הקשר בין ההסכמה מדעת לאוטונומיית הפרט כמקימה עוולה נזיקית, והאם זו יצרה כלל משפטי ראוי ומתאים למארג החקיקה בישראל ולאקלים החברתי.
כפי שנראה בעבודה זו, ההסכמה מדעת כתולדה של הזכות לאוטונומיית הפרט יצרה זכות חוקתית, אשר חלחלה במשך הזמן גם למשפט הפרטי ויצרה עוולה נזיקית עצמאית. בעבודה זו אבקש לעמוד על התהליך שעברה הפסיקה בישראל, בד בבד עם חקיקת חוק זכויות החולה וכיצד הלכה והתגבשה עוולה של פגיעה באוטונומיית הפרט כאשר אין הסכמה מדעת של המטופל.
אפתח את העבודה בניתוח סעיפי החוק הרלוונטיים לסוגיית ההסכמה מדעת מחוק זכויות החולה; לאחר מכן נבחן את הזכות להסכמה מדעת כתוצר של אוטונומיית הפרט כזכות שקיבלה מעמד חוקתי במשפט הישראלי.
לאחר מכן, אסקור את התפתחות העוולה נזיקית של פגיעה באוטונומיה עקב העדר הסכמה מדעת, על הבעיות הנובעות ממנה, אמשיך לבחינת המצב החוקי במשפט המשווה ואסכם את המצב החוקי והאם הוא מקנה פתרון משפטי ראוי.
תוכן עניינים
מבוא. 3
חוק זכויות החולה והסכמה מדעת. 5
עיקרי החוק בעניין הסכמה מדעת. 5
הסכמה מדעת כזכות חוקתית. 7
הסכמה מדעת והחבות הנזיקית. 8
נזק לא ממוני 8
התפתחות הפסיקה הנוגעת להסכמה מדעת כמקימה עוולה נזיקית עצמאית. 10 יצירת ראש הנזק העצמאי עקב פגיעה באוטונומיה. 12
העדר היציבות הפסיקתית בעניין ההסכמה מדעת. 16
התייצבות הפסיקה והתפתחויות אחרונות. 18
חוסר האחידות בפסיקה ודרכי ההתמודדות עימה. 19
הבעיות הנובעות מביסוס ההסכמה מדעת כעילה נזיקית עצמאית. 21
ההסכמה מדעת במשפט המשווה. 22
סיכום.. 27
ביבליוגרפיה. 28