מבוא:
" התקף האימה הראשון אירע כחודש וחצי אחרי תחילתה של שנת הלימודים(…) הרגשתי לכודה. החרדה התעצמה(…) "פרפרים בבטן"(…)הזעתי והלב שלי הלם בעוצמה.
חשתי דקירה איומה של פחד(…) דרגת החרדה המשיכה לעלות(…) פחדתי שלא אוכל להסתיר את התחושה הזו בתוכי(…) פחדתי שהדבר ייראה כלפי חוץ. חששתי שאם אאבד שליטה, אחרים ירגישו בזה. פחדתי ממה שהרגשתי(…) אחרי המקרה ההוא, חשתי חרדה מתמדת(…) ההתקף הגרוע ביותר קרה  בשנה שמלאו לי
2 1(…) הרגשתי את רמת החרדה שלי גואה(…) הפאניקה באותה נקודה היתה בלתי נשלטת.
לא היתה דרך לעצור אותה(…) הרגשתי לכודה, במצב של סכנה(…) פחדתי לפחוד, דאגתי מהפחד עוד קודם שהגיע(…) נשארתי בבית או באזור הבית. זו היתה הדרך היחידה שלי להתמודד(…) פחדתי שאם אחוש פאניקה, לא יהיה מי שיעזור לי(…)" ( גילמן, ויינסטוק ומקאן, 2002, עמ' 106-103).
כך מתארת מוניקה את השתלשלות התקפי הפאניקה והחרדה אשר החלו לפקוד אותה מגיל הבגרות, התקפים שהתפרצו לפתע, ללא סיבה נראית לעין. לימים הבינה כי להתקפים האלה יש שם, אגורפוביה. המילה, אשר נלקחה מהשפה היוונית ופירושה פחד (Phobos) מפני השוק (Agora), מתארת הפרעה הנפוצה בקרב כשישה אחוזים מכלל האוכלוסייה ומתפתחת בתקופה שבין גיל הבגרות המאוחרת ועד אמצע שנות ה- 30. מבין הפרעות החרדה, האגורפוביה נחשבת כפוביה המגבילה והשכיחה ביותר ובפיזורה באוכלוסייה, מהוות הנשים רוב מכריע. באופן כללי, מתארת ההפרעה פחד מפני שהות במצבים שהבריחה מהם או הגעת העזרה אליהם, נתפסים כבלתי אפשריים.
האגורפוביה מחולקת לשני סוגים, עם הפרעת פאניקה ובלעדיה, כאשר רוב המקרים מסווגים תחת הסוג הראשון (לאזארוס וקולמן, 2000; מרקס, 1990; Kleinknecht, 1986).
 מחקרים מראים כי האגורפוביה מתפרצת באופן פתאומי לאחר מהפך משמעותי, חיובי או שלילי, בחיי האדם וזאת לאחר הימצאותה של חרדה ממושכת הנובעת מתחושות דחק ומצוקה. מוניקה, בתיאורה את התפרצות ההפרעה, קושרת את ההתקף הראשון עם תחילת הלימודים האקדמאיים. על פניו מהפך חיובי, אך מסתבר כי טומן בחובו משקעים עמוקים עבור כל אחד מאיתנו. על כן, בחרתי להתמקד בהפרעה זו, במאפייניה וגורמיה במטרה להבין, ולו במעט, את תלאות הגיהינום שעוברים הלוקים בה, בהתחשב בסיכויים הגבוהים של כל אחד מאיתנו, להיות מאובחנים כאגורפובים ( גולדברג, 2005; לאזארוס וקולמן, 2000).    לאור כל זאת, יעסוק הפרק הראשון בתיאור תסמיני ההפרעה, לפי ספרי האבחון והסיווג הפסיכיאטריים ובדינאמיקת התפתחות האגורפוביה, כמשלבת חרדה ופאניקה. תסמינים אלה יודגמו על המקרה המתואר לעיל. הגישה הפסיכואנליטית לתיאור התפתחות ההפרעה, תוצג בפרק השני, תוך כדי הבהרת מושגים עיקריים, העומדים בבסיסה ובתיאור ההתמודדות בהפעלת מנגנון ההימנעות. לבסוף, ידון הפרק השלישי, במספר טכניקות טיפוליות המבוססות על הגישה ההתנהגותית לטיפול בהפרעה.  תוכן העניינים:
  א.       מבוא                                                                                                              3
ב.                   ב.1.   הגדרת הפרעת האגורפוביה ותסמיניה                                               
4            ב.2.   הגישה הפסיכואנליטית להסבר התפתחות האגורפוביה                     6
           ב.3.   הגישה ההתנהגותית לטיפול בהפרעת האגורפוביה                            
8   ג.        סיכום                                                                                                           
1 0 ד.        ביבליוגרפיה                                                                                                  11