היקפו של מרד בר כוכבא מבוא מרד בר כוכבא התרחש בשנים 132 – 135 לספירה, עיקרו של המרד התרחש בתחומי ארץ ישראל, אולם קיים ערפול על היקפו הטריטוריאלי של המרד. האם המרד התחולל רק באזור יהודה, הרי יהודה, מדבר יהודה, שפלת יהודה או שהמרד גלש גם לתחומי הגליל ועבר הירדן המזרחי, ואולי אף  התפוצות היהודיות געשו? בנוסף לספק על היקפו הטריטוריאלי של המרד, יש וויכוח גם במימד הפרסונאלי – האם רק תושבי יהודה או גם היהודים שבגליל ובעבר הירדן, ואולי גם השומרונים ויהודי התפוצות.  הניסיון לענות על שאלות אלו נתקל בקשיים עקב מיעוט המקורות והעדויות המפורשות הפרושות לפני החוקרים. לפיכך, יש דעות חלוקות בדבר, המסתמכות על עדויות של היסטוריונים קדומים, על זיהוי המקומות המוזכרים בתלמוד ובאגדות, על מטבעות, אבני מיל, כתובות קיר, מצבות ורישומים מן השלטון הרומאי. במרכז המחקר עומדת עדותו של דיו קאסיוס – (סופר רומי, שחי בשנים 160 – 230 לספירה). (תולדות הרומאים, ספר ס"ט )  – ומתוכה נציין את דבריו: "מלחמה לא קטנה ולא קצרה נגרמה כאשר ייסד הדריאנוס בירושלים עיר במקום זו שהוחרבה, ובמקום מקדש אלוהים הקים מקדש לזאוס. היהודים נזדעזעו , הם נשארו שקטים כל עוד הדריאנוס שהה במצרים ובסוריה. אלא שהם הכינו בצורה בלתי הולמת את כלי הנשק שהטילו עליהם הרומאיים לייצר, כדי שהם יוכלו להשתמש בהם לאחר שיפסלו ע"י הרומאים.
כשהדריאנוס התרחק, הם מרדו בו בגלוי, אך לא העיזו במערכה חזיתית אלא תפסו את המקומות הנוחים, וחיזקו אותם במחילות ובחומות, כדי שישמשו להם מקלטים, וכדי לנוע בחשאי מתחת לקרקע,חפרו פירים לאור ואוויר.
בתחילה לא שמו הרומאים לב ליהודים, רק כאשר הייתה כל יהודה בתנועה, וכאשר היהודים גרמו לאי שקט בכל קצווי הארץ והפגינו מעשים גרועים רבים בגלוי ובסתר, וכאשר הצטרפו אל היהודים גם מקרב הנוכריים מתוך שאיפה לריווח, ואפשר לומר שכל העולם סער בגלל זה, אז שלח אליהם הדריאנוס את המעולים שבחייליו בראשות סיליוס סוורוס. הוא לא העז להתמודד עם היהודים פנים אל פנים, מפני מספרם הגדול ונואשותם, אך הודות למספר הרב של חייליו הוא לכד את היהודים בקבוצות קבוצות, כיתר את קווי האספקה, ולאט לאט ובהסתכנות מועטה הוא עייפם, החלישם והשמידם, רק מתי מעט מהם ניצלו."