גבולות הדיון הציבורי במשטר דמוקרטי

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , , , , ,
שנת הגשה 2006
מספר מילים 2399
מספר מקורות 9

תקציר העבודה

המחלקה ללימודי ביטחון עבודת הגשה בקורס : ביטחון המדינה והמשפט גבולות הדיון הציבורי במשטר דמוקרטי "בנפשה של הדמוקרטיה מתרוצצים שני יצרים – יצר הביטחון ויצר החירות". ( אבא אבן, 1962 )             חופש הביטוי נשען במחשבה המדינית, על פי ג'ון סטיוארט מיל, על חירות המחשבה האנושית, והגבלתו מחייבת הצדקה מיוחדת, אחרת יעלם אלמנט חשוב זה מהעיקרון המינימאלי של החירות. במשטר בו מגבלות על חירות הביטוי הן עניין נסבל, החברה עלולה למנוע מעצמה את גילוין, ובהכרח גם את פרסומן, של עובדות וקביעות נכונות .לא יהיה זה מוגזם להניח כי השיח הציבורי, הנסמך על ההנחה שציבור אזרחים שיש בידיו מידע רב יותר יגיע להחלטות מושכלות יותר, ויהיה גם כשיר יותר לאתר כשלי תפקוד של השלטון, ובסופו של דבר גם יגיע לרמות גבוהות יותר של השתתפות פוליטית . קביעה זו נסמכת על ההנחה כי משטר דמוקרטי נתפס על פי התיאוריה הדמוקרטית של חופש ביטוי קודם כל כשיטה המכירה בכך שמקור הכוח הפוליטי הוא באנשים עצמם, שהם כקבוצה ריבוניים בתחומם, ושהם ישירות או באמצעות נציגיהם הנבחרים – חולשים באופן משמעותי, ולא רק באקט ההצבעה בקלפיות, על ניהול השלטון .
            בשיטת המשפט הישראלי מהווה חופש הביטוי "זכות עילאית" והוא נחשב על פי ההצהרה השיפוטית ל"ציפור נפשה של הדמוקרטיה" ונעזר בצידוקים כגון : הרצון לחשיפת האמת, קיום שוק חופשי של רעיונות, הגשמת ה"אני" של האדם וכמובן הבטחת ההליך התקין של הדמוקרטיה. חופש זה מקבל מעמד מיוחד בהכרה שבלא חופש הביטוי תאבד הדמוקרטיה את נשמתה.
דמוקרטיה זו, חייבת להיות פתוחה בפני ביטויים העלולים לעורר אי נחת בקרב קברניטי המדינה, והנכונות והרצון להאזין לדברים שהם דעות חורגות ואינם מתיישבים עם הקונצנזוס, הם מעיקרו של חופש הביטוי. הכרה בחופש הביטוי צריכה לבטא גם מוכנות לשלם את ה"מחיר" שבהפעלתו. הכרה אמיתית זו מחייבת את ההסכמה שלזולת יש את הזכות להביע דעה שאדם אחר רואה בה פסול ופגם מכל בחינה שהיא. חופש הביטוי כולל בתוכו מחד גיסא, את החירות לפרסם מידע ודעה, אך הוא גם כולל בתוכו את זכות האזרח לקבל מידע בעניינים ציבוריים מאידך גיסא.