מדוע בגד יהודה בישו?
בחיבור זה ניסיתי להראות כי הדמויות בברית החדשה אינן חד-משמעיות כפי שמקובל להציג אותם. יהודה איש-קריות לא היה רודף בצע מושחת כמו שישו לא היה מטיף דת גרידא. הדמויות הינן מורכבות ביותר והעובדה שהמקור העיקרי להבנת הדמויות הללו הינו מקור תיאולוגי ולא היסטורי, רק מקשה עלינו את העבודה לאיפיון הדמויות ההיסטוריות. לשם כך עלינו לשוב לימים שלאחר מותו של ישו ומותו/היעלמותו של יהודה איש-קריות. בהם החלה להתגבש כנסייה יהודית-נוצרית בירושלים ולאחר מכן הופצה האמונה המוצרית ברחבי העולם ע"י דמויות כמו פאולוס ודומיו. בשנים 41-54 לסה"נ שלט באימפריה הרומאית הקיסר קלאודיוס ומסופר כי בימי שלטונו של הקיסר היו רדיפות של יהודים-נוצרים ברומא: "את היהודים, שעל ידי הסתת כרסטוס עוררו מהומות מתמידות, גירש [קלאודיוס] מרומא", וגם בחיבור מעשי השליחים מסופר כי הנצרות הינה כת נרדפת: "יָדוּעַ לָנוּ שֶׁבְּכָל מָקוֹם מִתְנַגְּדִים לַכַּת הַזֹּאת". אולם הרדיפה הידועה ביותר התרחשה בימיו של הקיסר נירון, יורשו של קלאודיוס, ששלט בעריצות באימפריה בשנים 54-68 לסה"נ. בקיץ 64 פרצה שריפת ענק ברומא שכילתה שטחים נרחבים. נירון האשים בשריפה את הנוצרים הקדומים והוא החל ברדיפתם ע"י הוצאתם להורג בדרכים שונות כמו: צליבה, שריפה או כמאכל לחיות טרף. אלה הימים בהם החלו להתגבש הטקסטים התיאולוגים הנוצרים. הנוצרים הקדומים חששו לגורלם ולגורל אמונתם וניסו לעמעם את העדויות אודות רומאים הקשורים בצורה זו או אחרת לצליבתו של מנהיגם, וכך הפך הנציב פונטיוס פילטוס משליט קפדן ועריץ לדמות הנתונה לשליטתם של מנהיגי העם עליו הוא אמור לשלוט. ובאותה מידה הפכו היהודים, ובראשם יהודה איש-קריות לאחראים העיקריים בגרימת מותו של ישו ואשמים לדראון עולם. כותב על כך ברנדון:
"המצב המסובך והמסוכן בו היו הנוצרים באימפריה הרומאית בתקופת שליטת השושלת הפלאבית בשנות ה-70, גרמה למחבר האוונגליון של מרקוס, להעניק… סיבה מדוע הוצא ישו להורג ע"י הרומאים באשמת הסתה כנגד שלטונם ביהודה. כך נוצרה דמותו של ישו כקורבן של ההנהגה היהודית שתכננה בעורמה, מתוך קנאה להשמיד אותו… המחבר היה חייב להציג את המנהיגים היהודים כמכריחים את הנציב הרומאי להרשיע את האיש". הנצרות היתה זקוקה לשינוי במהותה והדגישה את "אופיו האלוהי של ישו והמשמעות הקוסמית של שליחותו", ונטייותיו המרדניות שהובילו למותו נמחקו ויהודה איש-קריות הפך לשעיר לעזאזל של האמונה הנוצרית ובעקובתיו גם העם היהודי. כותב על כך דוד פלוסר: "הנציב הרומאי ביהודה כאיש ישר וחנון הרוצה ויהי מה להציל את ישו מידי היהודים… ברור שסילוף זה היה כמעט הכרחי, כאשר, הנצרות ביקשה להימנע מלהיראות  כתנועה מרדנית… כי מייסד כת דתית זו… הוצא להורג כמורד בידי נציב רומאי".
האם בחינתה של ההיסטוריה מחדש, ישנה את דעתם של המנהיגים הנוצרים לגבי עמדותיהם התיאולוגיות? סביר להניח שלא. אמנם בשנת
1 963 זיכה הותיקן את כלל היהודים מהאשמה של רצח ישו, כאשר ללא ספק היו מניעים פוליטיים בהצהרה זו, כשצילה של שואת יהודי אירופה מרחף על מצפונה של הכנסיה. אך באפריל 2006
קבע האפיפיור בנדיקטוס ה-16 נחרצות כי למרות גילויים כאלה ואחרים, יהודה איש-קריות היה רודף-בצע, שקרן וצבוע שבגד בישו בעבור כסף.
אכן צדק דוד אבידן בכותבו: "אם כך ואם כך, הכתם נשאר על הקיר" עבודה סמינריונית בקורס:
הנצרות הקדומה סמסטר:
2009ב הגשה:
ספטמבר 2009
תוכן מבוא
• 4
פרק ראשון – ביקורת המקורות • 7
              הברית החדשה • 7
                  כתבי יוספוס • 13
פרק שני – האימפריאליזם הרומאי •
1 5
                מנהיגות פרו-רומאית • 16
                  מנהיגות אנטי-רומאית • 18
              הצליבה • 20 פרק שלישי – מלך היהודים •
2 4
                מוצאו של ישו • 24
                  הבשורה ליהודים • 26
                  חשש מפני גורמים ממסדיים • 26
                  חג הפסח – חג החירות • 29
                  אַל-תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ • 30 מוּטָב שֶׁיָּמוּת אִישׁ אֶחָד בְּעַד הָעָם • 32
פרק רביעי – יהודה איש קריות •
3 6
              מוצאו של יהודה • 36
                  יהודה איש-קריות בביבליה הנוצרית • 37
מבט היסטורי • 39
סוף דבר • 42
נספחים • 44
ביבליוגרפיה • 47