מרד בר כוכבא - ממן 11 - ציון: 98

            ממ”ן 11
קורס 10351 – מרד בר-כוכבא שאלות המטלה שאלה
1      (30 נקודות) מה היה יחסה של החברה היהודית לרומא בתקופה הסמוכה למרד בר-כוכבא (בשנים 117-132 לספירה) ומה היתה התגובה הרומית ליחס הזה?
לצורך הדיון בשאלה זאת הביאו בתשובתכם לביטוי את המקורות ואת המחקרים הבאים:
מקורות:
א.   בבלי, נדה בא ע”א. ב.    איכה ג, ו. ג.     בבלי, עבודה זרה כה ע”ב.
מחקרים:
י’ בן שלום (ק”מ 2), ג’ אלון (בספר הקורס), י’ שצמן, ב’ איזק וי’ רול (ק”מ 3).
שאלה
2      (70 נקודות) כתבו חיבור על הנושא: הסיבות הישירות למרד בר-כוכבא. הרחיבו את הדיון במקורות הבאים:
א.   קאסיוס דיו, תולדות הרומאים, סט,11-12.
ב.    אוסביוס, היסטוריה כנסייתית, ד, ו.
ג.     היסטוריה אוגוסטה, חיי הדריאנוס, יד, 2.
ד.    התשובה המשפטית של אנטוניוס פיוס (מובא במאמרו של ראבילו, ק”מ 2, עמ’ 46).
ה.   משנה, שבת, יט, א.
ו.     תוספתא, שבת, טו, ט. יש להתייחס בחיבור גם למחקרים שאליהם אתם מופנים בפרק “הסיבות הישירות למרד בר כוכבא” ביח’ 1.

1 חוקרים רבים סבורים כי בימים שבין פולמוס קיטוס למרד בר-כוכבא היתה תסיסה מרדנית בקרב יהודי ארץ ישראל, והסיבות הישירות למרד בר כוכבא אינן הסיבות היחידות, כפי שטוען גדליהו אלון: “כלום פרצה המלחמה הגדולה בבת אחת בתוקפה של גזירה מן המלכות…
או שמא קדמו לכך מעשים מסויימים העשויים להוכיח שהמרידה הוכשרה מלפניה, שתססה קימעא קימעא הרבה קודם לכך?”. הם תולים זאת באמצעות צירוף קטעי מקורות תלמודיים המעידים על תסיסה מרדנית כלשהי ועדויות ארכיאולוגיות שונות. ע”פ מאמרו של ישראל פרידמן בן שלום נראה שהויכוחים האידיאולוגים בין בית שמאי הקנאי לבית הלל המתון מתקופת בית שני, עדיין ריחפו בחברה היהודית בדרך שונה מהידוע לנו מלפני חורבן בית המקדש. ע”פ מחקרו של בן שלום, המאבק בין האידיאולוגיה הקנאית של בית שמאי שקרא למרד ב”מלכות הרשעה” בכל זמן נתון לבין האידיאולוגיה המתונה של בית הלל שהעדיף לנסות להתמודד את המצב הקיים, היה קיים גם אחרי חורבן הבית ואחרי ששני הבתים הללו הפסיקו להתקיים כבתים מאורגנים. בית שמאי בשל כישלון מרד החורבן ובית הלל בשל העובדה שההנהגה היהודית עברה לידיו. אולם המחלוקת בין שתי האידיאולוגיות לא פסקה לפחות עד למרד בר כוכבא, כאשר המחלוקת בניהם היתה לגבי עיתוי המרד האקטיבי ברומא, כאשר כית שמאי כאמור לא התייאשו מהתוצאות הקשות של מרד החורבן או של פולמוס קיטוס ועדיין-