ממ”ן 13
קורס 10351 – מרד בר-כוכבא שאלות המטלה שאלה
1 (100 נקודות) העדויות התלמודיות הארץ-ישראליות (התלמוד הירושלמי ומדרש איכה רבה) מול העדויות שבתלמוד הבבלי על מרד בר-כוכבא:
דונו בנושא זה, תוך התמקדות במחלוקת החוקרים בשאלת טיפול המקורות בדמותו של בר-כוכבא ובעמדת החכמים כלפי המרד. בתור נקודת-מוצא לדיון קִראו שוב את הסקירה של שתי השיטות הביקורתיות בנות-זמננו על הספרות התלמודית אצל א’ אופנהיימר וב’ איזק (במאמר המבוא בספר הקורס, עמ’ 409
במאמר).
לצורך הדיון השתמשו במקורות ובמחקרים הבאים:
מקורות:
א. ירושלמי, תעניות פ”ד, סח ע”ד-סט ע”א.
ב. בבלי, סנהדרין צג ע”ב.
ג. משנה תורה לרמב”ם, ספר שופטים, הלכות מלכים יא, ג.
מחקרים:
י’ אפרון (ק”מ 2); א’ אופנהיימר, “משיחיותו של בר-כוכבא” (ק”מ 3); הנ”ל, “בר-כוכבא וקיום המצוות” (ק”מ 2); ד’ גודבלאט וי’ בן שלום (ק”מ 3); פ’ שפר Bar Kokhba and the Rabis (ק”מ 3). על מדרש איכה רבה תוכלו למצוא חומר גם בתוך מאמרו של אפרון (בק”מ 2) וגם בדבריו של צונץ בק”מ 4, עמ’ 27-26).
לאחר חורבן העיר ירושלים בשנת 70 לסה”נ, האומה היהודית שינתה פניה מהרבה בחינות. ראשית, האצולה היהודית בדמותה של הכהונה איבדה למעשה את תפקידה עם הפסקת קורבן התמיד בבית המקדש, ושושלתו של הורדוס איבדה נסתיימה לה עם מותו של אגריפס השני בשנת 92 – מה גם שהוא לא הנהיג את האומה היהודית מעבר לתחום נחלתו בצפון אחרי החורבן, וגם לפני החורבן, ההתייחסות היהודית לשושלת ההרודיאנית היתה כאל שלטון נוכרי-רומי. מי שלקח לידיו את המושכות היה מנהיגי הפרושים בעיקר מבית הלל. הראשון שפעל לאיחוי הקרעים היה רבן יוחנן בן זכאי. לאחר מותו, בשנות ה-80 לערך, מילא את תפקידו רבן גמליאל דיבנה עד לשנת 120 לערך. בנו, רבן שמעון בן גמליאל לא מילא את התפקיד לאחר מותו של אביו, משום שהיה צעיר בימים בזמן זה והוא החל את שלטונו הרוחני זמן מה לאחר תום מרד בר כוכבא.
| מילות מפתח | איליה, בבלי, בר-כוכבא, גליל, ירושלים, ירושלמי, מרד, תלמוד |
| מקצוע/ות | היסטוריה, ממ"נים |
| מספר מילים | 2053 |
| מספר מקורות | 100 |
| שנת הגשה | 2010 |
| שם מוסד לימוד בו הוגשה העבודה | האוניברסיטה הפתוחה |
| פקולטה | מרד בר כוכבא |