סמינריון:זכויות אדם-ד"ר פניה דומב הנושא:
זכויות אסירים ועצירים בישראל תקציר עבודה ·         עבודה סמינריונית בנושא זכויות אסירים ועצירים בישראל, בציון 90.
·         העבודה סוקרת את מצב זכויות האסירים והעצירים בישראל כפי שהיו בעבר, טרם חקיקת חוקי היסוד החדשים, ובהווה לאחר "המהפכה החוקתית".
·         העבודה עוסקת בזכויות אדם בסיסיות וכן בזכויות אזרח שונות שנדונה הענקתן לאסירים ועצירים הכלואים בבתי הסוהר בישראל.
בעבודה מגוון פסקי דין ומאמרים בנושא היקף הזכויות להן זכאים האסירים והעצירים בישראל.
·         כן משווה העבודה בין מעמד האסירים לזה של  העצירים וכנגזרת מכך היקף הזכויות לו זכאית כל קבוצה.
·         בעבודה מנותחות מגוון זכויות אדם ואזרח ונדונות השאלות האם יש להעניקן, למי ומתי, האם ניתן להגבילן או לשלול אותן וכיו"ב.
מבוא
בעבודה זו תנותח ותידון סוגיית זכויות האסירים והעצירים הכלואים בבתי הסוהר ובבתי המעצר במדינת ישראל. מעצם הטלת מאסר בפועל על נאשם שהורשע או מאחזקת חשוד או נאשם שמשפטו תלוי ועומד במעצר מלא הרי שנשללת מהם הזכות לחרות אישית המוזכרת במפורש בסעיף 5 לחוק יסוד:כבוד האדם וחירותו, ובהיבט מדויק יותר-חופש התנועה. כתוצאה משלילת חופש התנועה נשללות מהאסירים והעצירים גם כל שאר הזכויות הנגזרות באופן ישיר מחופש התנועה כגון: הזכות לרכוש השכלה גבוהה (למרות שזכות זו ניתנת למימוש בחלקה גם מתוך תא המאסר,באמצעות האוניברסיטה הפתוחה), הזכות לעבוד, הזכות לצאת את הארץ וכיו"ב זכויות. אולם, ישנן זכויות שאינן נגזרות מחופש התנועה והן ניתנות למימוש מבין כתלי בית הסוהר ואף מתוך תא המאסר/מעצר. זכויות אלו עוגנו, בחלקן, במפורש בחקיקה הראשית והמשנית וחלקן נקבעו בהלכה הפסוקה. ע"פ התפישה השלטת במשפט הישראלי ובמשפט הבינלאומי, כפי שיפורט בהמשך, לאסירים ועצירים שמורות כל זכויות האדם הבסיסיות,למעט מהזכות לחירות שנשללת מהם באופן טבעי למאסר או המעצר בו הם נתונים, ואין לשלול מהם זכויות אלו ולהוסיף על ענישתם ע"י כך. לדעתה של פרופ' גביזון תפישה זו נובעת, בין היתר, מהתפישה הכללית של האדם וצרכיו הבסיסיים שמהם נגזרות זכויות האדם הבסיסיות המתבטאות בתביעות כלפי הזולת וכלפי החברה בכלל להסדרים המקיימים את האינטרסים היסודיים של כבוד,חירות ושוויון. עוד אומרת פרופ' גביזון כי "זכויות האדם נגזרות מטבע האדם ומשום כך אין הן מותנות בהכרה של שיטת משפט כלשהי". למעשה, זכויות האדם של כל אדם נובעות מהיותו אדם ועל כן אין תחולתן תלויה בהכרה ואין זוכות לביטוי נרחב וחוצה יבשות ומדינות. לכן, באופן ספציפי יותר ניתן לומר כי לאסירים ולעצירים שמורות זכויות האדם להם הם זכאים כל עוד ניתן לממשן מתוך מתקני הכליאה וכל עוד מימושן אינו מהווה פגיעה באינטרסים חשובים ומהותיים נוגדים שכן אז ניתן להגביל את זכויות האסירים והעצירים, כפי שיפורט בהמשך. כאמור, בסעיף 5
לחוק יסוד:כבוד האדם וחירותו נקבעה "חירות אישית" שזכאי לה כל אדם במדינה אולם לא נאמר במפורש כי לכל אדם זכות כללית ל"חירות" אלא נאמר כי "אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו אדם במאסר,מעצר,בהסגרה או בכל דרך אחרת". כלומר, אין מדובר בהוראת חוק השוללת את החוקתיות של העונשים המוטלים בשל ביצוע עבירות פליליות שיש בהן,לרוב, שלילת חירות ע"י השתת עונש מאסר או של האפשרות לעצור אדם החשוד או נאשם בביצוע עבירות פליליות אך ברור שיש בכך כדי להשפיע על ההיקף המותר של הגבלת החירות האישית. כך למשל,אין לנקוט תנאי מאסר ומעצר קשים ומשפילים, בין היתר באמצעות שלילת הזכויות הנתונות לאסירים ולעצירים ושניתן לממשן מתוך בית הסוהר ובית המעצר. נקודה חשובה הראויה לציון היא ההבחנה בין אסירים לעצירים. להבחנה זו הנעוצה באופי המשמורת בה נתונים אסירים לעומת עצירים השפעה על הזכויות להן זכאים אסירים לעומת עצירים. ישנן זכויות מסוימות המוענקות לאסירים ועצורים במעצר עד תום ההליכים שעצורים במעצר ימים אינם זכאים להן אלא באופן חריג ובאישור קצין הממונה על חקירתם כגון:קשר טלפוני,קבל מבקרים,שליחת וקבלת דואר ועוד. לפיכך, יוצא שעצירים שטרם הורשעו או שאפילו לא הוגש נגדם כתב אישום נפגעים הרבה יותר מאסירים שהורשעו ונגזר דינם. כך,גם עצירים במעצר עד תום ההליכים נפגעים קשות שכן חקירתם הסתיימה אך הם נתונים במעצר ובעצם מרצים עונש מאסר לפני שבכלל הורשעו ועוד יש סיכוי,גם אם רק תיאורטי, שיזוכו בדינם ולכן מדובר בפגיעה חמורה בחירותם האישית. פגיעה זו נובעת מהצורך להשאיר את העצור במעצר עקב חשש לפגיעה מצידו בביטחון הציבור או המדינה או חשש לשיבוש מהלכי המשפט והגם שהיא קבועה בחוק ומשאירה לבית המשפט שק"ד האם לשחרר או להשאיר את העציר במעצר ולמרות שהיא מהווה אמצעי אחרון בהיעדר חלופת מעצר ראויה הרי שעדיין מדובר בפגיעה חמורה ביותר בזכות יסוד חוקתית.
תוכן עניינים
מבוא
פרק ראשון: הסדרים סטטוטוריים פרק שני: פסיקה פרק שלישי: ספרות מקצועית סיכום רשימה ביבליוגרפית