"הגנה על מדגמים – דין רצוי ומצוי בישראל " ראשי פרקים פתח דבר -4
1 .
רקע תיאורטי: הבסיס העיוני להכרה בזכות יוצרים ..4-11

1 .1: גישות תועלתיות להצדקת ההכרה בזכות יוצרים -5-8

1 .2: המחיר החברתי הנלווה להכרה בזכות היוצרים -9-11
1 .3: יישום על דיני מדגמים —
11
2 .דיני מדגמים -.
12-18
2 .1: מהו מדגם? –13
2 .1.1: החוק –13-14
2 .2: דוגמאות לחפצים הניתנים להגנה באמצעות מדגם 14-15
2 .3: מערכת חפצים -.15
2 .3.1:
פונקציונליות –
15
2 .4: הצהרת חידוש .15-16
2 .5: הודעת הסתלקות .
16
2 .6: תנאי סף לרשימו של מדגם שלא התפרסם קודם בישראל — 16
2 .6.1: חדש או מקורי .
16
2 .6.2: "שלא התפרסם קודם לכן בישראל" -17
2 .6.3: על מגיש הבקשה להיות בעליו של המדגם –.
17
2 .7.2: העיצוב צריך להיות בולט לעין –.
17
2 .7.3: העיצוב צריך להיות מושך את העין -.17
2 .7.4: העיצוב אינו מוכתב רק משיקולים פונקציונאליסטיים –.18
2 .7.5: המדגם מיוצר או שיש כוונה לייצרו בתהליך תעשייתי –.
18
2 .8: מהו תהליך תעשייתי?
-…
18
3 . מדגמים וחוקי זכויות יוצרים –…
19-22
3 .1: מבחן העין –
19-20
3 .2: הבדלים בין מדגם לזכויות יוצרים —
20
3 .3: תקופת ההגנה
20-21
3 .4: העילות לביטול רישום של המדגם עמוד .
21
3 .5: דין קדימה —
21
4 . המצב המשפטי של המדגמים בארה"ב .
22-23
4 .1: הגנת מדגמים עכשווית בארה"ב –..
22
4 .1.1: הגנה על זכויות יוצרים -..22
4 .1.2: הגנת פטנטים –…
22-23
4 .1.3: הגנת סימן רשום
23
5. המצב המשפטי של מדגמים בקנדה –.

5
6 . המצב המשפטי של מדגמים באוסטרליה
26-28
 סיכום ..29-32
הצעת חוק אפשרית לביטול חוק המדגמים והסדר חוקי של עיצובים רק דרך חוקי זכויות יוצרים ביבליוגרפיה —
33-34
פתח דבר בעבודה זו ננסה לתת סקירה וניתוח ממצים בנושא מתפתח ודינמי בדיני קנין רוחני: "דיני מדגמים". בשל קוצר היריעה לא נוכל להקיף כל הנושא אך הסקירה אמורה להוות בסיס עיוני מספק.
מדגם רשום הוא הגנה שמעניק הדין על העיצוב החיצוני של המוצר, כפי שהעין מסוגלת לקולטו.  בעבודה זו, נבחן את דיני המדגמים לאור הבסיס העיוני של זכויות יוצרים בכלל ונבדוק את המצב המשפטי בחו"ל.
כמובן שהנושא רחב ועמוק ומזמין דיון עתידי מעמיק יותר (אולי בעבודת תיזה תיאורטית שלנו בעתיד). מנינו את שלוש התיאוריות המרכזיות אשר על בסיסן נהוג להצדיק את ההכרה בזכות יוצרים: הגישה התועלתית, תיאורית העבודה ותיאורית האישיות. במסגרת ניתוח הגישה התועלתית, בחנו הן את הקשר בין ההכרה בזכות יוצרים לבין עידוד היצירה וההפצה של טובין מופשטים בעלי ערך חברתי והן את היתרונות השונים אשר נובעים ממהותה של זכות היוצרים כזכות קניינית סחירה ומקיומו של מנגנון שוק לסחר בטובין מופשטים. במקרה של יצירות, ביטויים ומשאבים מופשטים נוספים, גילינו כי מהותם כטובין ציבוריים משתקפת בשני היבטים מרכזיים: ראשית, באפשרות לעשות שימוש ביצירה או בביטוי שפורסמו ללא צורך מעשי בקבלת היתר מהיוצר ובלי שהדבר יגרע מאפשרותו של כל אדם אחר להשתמש בהם. בניגוד למשאבים מוחשיים, שאפשרות השימוש בהם מותנית על פי רוב בקבלת חזקה פיזית, השימוש במשאבים מופשטים אינו דורש קבלת חזקה כאמור. שנית, כמעט תמיד עלות ההעתקה של ביטוי או יצירה היא זולה בהרבה מהעלות של מעשה היצירה עצמו. מסיבה זו, בעיית הנוסע החופשי חולשת – בהקשר של משאבים מופשטים – לא רק על עצם צריכת הטובין הציבוריים אלא גם על ייצורם כאמצעי צריכה. כל יצרן ראשון של משאב מופשט נאלץ להתמודד עם החשש שהמשאב שאותו ייצר בהשקעה של עלות ראשונית מסוימת יועתק ויימכר על ידי יצרנים נוספים. יצרנים אלה נדרשים לשאת אך ורק בעלות השולית של העתקת המוצר, ולא בעלות הראשונית של עצם מעשה היצירה. לפיכך, היצרנים הנוספים יכולים להסתפק במחיר נמוך מזה שדורש היצרן הראשון, ובדרך זו לנגוס בחלק גדול מנתח השוק שלו.
בניגוד ליצרן הראשון, המחיר שידרשו היצרנים הנוספים ישקף אך ורק את העלות השולית של העתקת המוצר – ולא את העלות הראשונית שהייתה כרוכה בעצם יצירתו. על רקע זה, ללא מציאת פתרון משפטי לבעיית הטובין הציבוריים, במקרים רבים התמריץ ליצירת משאבים מופשטים יהיה נמוך מהערך החברתי הכולל הגלום בהם. ייתכנו גם מקרים שבהם לא ניתן יהיה לכסות את עלות יצירתו של המשאב המופשט, ואז גם לא יהיה תמריץ לעצם יצירתו.
ההכרה בזכות יוצרים מספקת פתרון לבעיית הטובין הציבוריים, שכן זכות היוצרים מקנה ליוצר שליטה בלעדית על דרכי השימוש והניצול של היצירה המוגנת. היו מי שדיברו בהקשר זה על כעין עסקת חליפין (quo pro quid) מטאפורית בין היוצר לבין הציבור הרחב: בתמורה להעשרת מאגר הנכסים הרוחניים של הציבור ולהגדלת רווחת הכלל מקבל היוצר, לפרק זמן מוגבל, זכות שליטה בלעדית על דרכי השימוש והניצול של המשאב המופשט שיצר היוצר זוכה בחלק גדול מהערך הכלכלי הטמון ביצירה המוגנת, ולפיכך יש לו תמריץ ליצור – תמריץ שלא היה קיים לולא ההכרה בזכות יוצרים.
כאן המקום לציין, שכעיקרון אומנם ניתן להציע שני סוגים נוספים של תמריצים ליצירה של ביטויים ושל יצירות בעלי ערך חברתי, אולם אף אחד מהם אינו מספק תחליף נאות לתמריץ שמעניקה זכות היוצרים. סוג אחד של תמריצים מתייחס למה שניתן לכנות בהכללה "מניעים אישיים" של היוצר. עם אלה נמנים מניעים כמו רצון למימוש עצמי, יוקרה אישית, פרסום, קידום מקצועי וכיוצא באלה. מקובל לחשוב שמניעים אלה אכן מספקים תמריץ מסוים לפעילות יצירתית. עם זאת, הם אינם נותנים מענה – בוודאי לא מלא – לכשלים הכלכליים שזכות היוצרים מתמודדת עמם. מסיבה זו, ההנחה היא שלמרות קיומם של המניעים האישיים, לפחות חלק מהפעילות היצירתית לא היה מתקיים לולא ההכרה בזכות יוצרים והתמריץ הנובע ממנה. סוג שני של תמריצים הוא תמיכות שלטוניות לעידוד יצירה של ביטויים, יצירות וטובין מופשטים נוספים בעלי ערך חברתי. לכאורה לא מתקיים בדרך זו החיסרון המרכזי הכרוך בזכות היוצרים – המחיר החברתי של הגבלת הגישה והגבלת אפשרות השימוש ביצירות מוגנות. עם זאת, הדעה הרווחת היא כי הפתרון של תמיכות שלטוניות אינו מהווה תחליף נאות לזכות היוצרים, משני נימוקים מרכזיים. הנימוק הראשון הוא ההשפעות השליליות הרבות שיש לתלות של יוצרים במערכת השלטונית. תלות זו עלולה להקשות על קיומה של יצירה עצמאית, מגוונת ובלתי תלויה ברשויות השלטון, יצירה אשר לה חשיבות רבה מזווית הראייה הדמוקרטית. הנימוק השני נגד מנגנון של תמיכות שלטוניות מתייחס לחוסר היעילות הכלכלית של מנגנון מסוג זה. ידועה תרומתו של מנגנון השוק החופשי להקצאה יעילה של משאבים בתחום היצירה וההפצה של ביטויים ויצירות בעלי ערך חברתי. בעוד שמנגנון השוק החופשי תורם בדרך כלל להקצאה יעילה של משאבים, כל מנגנון של תמיכות שלטוניות טומן בחובו חשש להקצאה לא יעילה של משאבים. זאת, הן בשל בעיות של שיקולים זרים ובעיקר בשל בעיות של חוסר מידע כיצד יש להקצות את המשאבים בצורה יעילה.
מן הצד השני של המתרס, נדונים המחיר החברתי אשר נלווה להכרה בזכות יוצרים וגבולות היכולת לבסס את ההכרה בזכות יוצרים על יסוד שיקולים תועלתיים. גישה אחת כזו, אשר עליה נמנים תיאורית העבודה וטיעון הגמול, היא גישה הרואה בזכות היוצרים גמול הולם המגיע ליוצר עבור המאמץ והמשאבים שהשקיע בהפקת היצירה המוגנת. גישה זו מבוססת בעיקרה על שיקולים של צדק ושל הגינות. הגישה השנייה – תיאורית האישיות, מתמקדת במהותה של היצירה המוגנת כביטוי חיצוני לאני הפנימי של היוצר, ובהמשך לכך, כחלק בלתי נפרד מאישיותו. על-פי גישה זו, זכות היוצרים מגנה על זכותו של היוצר לשלמות אישיותית. ביסוס זכות היוצרים על-יסוד תיאורית האישיות מוגבל למקרים בהם קיימת זיקה אישית וקשר בלתי אמצעי בין היוצר לבין עבודתו ולאותן זכויות המתחייבות במסגרת קשר מסוג זה. כפועל יוצא, בניגוד לגישה התועלתית ולתיאורית העבודה, מעבר לביסוס זכותו האישית-מוסרית של היוצר עצמו, תיאורית האישיות מתקשה להצדיק את ההכרה בזכויות הכלכליות המהוות חלק מזכות היוצרים. לאחר סקירת וניתוח התיאוריות השונות להצדקת ההכרה בזכות יוצרים. זכות היוצרים מעניקה לבעליה בלעדיות בכל הקשור לניצול יצירות, ביטויים וטובין מופשטים נוספים המוגנים על ידה באופנים המפורטים בחוק. זכות זו, על שלוחותיה השונות (דוגמת "זכות משדר" ו"זכות מבצע") חלה על חומרים כתובים, יצירות אמנות ואומנות, יצירות מוזיקליות, צילומים, שידורי רדיו וטלוויזיה, סרטים ועוד.