מבוא, נראה, שהמאבק באלימות נגד נשים, כפי שהוא מבוצע עד היום, מיצה את עצמו. הוא הגיע להישגים אחדים בתחומים כמו מתן סיוע רב וטוב יותר לנשים מתלוננות, העלאת המודעות הציבורית לנושא ושינוי קל במדיניות הציבורית. עם זאת, המאבק לא הצליח לצמצם את ממדי התופעה במיוחד בתחומים כמו סחר בנשים, תעשיית המין והפורנו באינטרנט ושוויון מלא, על כל המשתמע מכך, במעמד האישה בחברה. כמו כן, המאבק לא העלה בידו לעודד יותר נשים להיחשף ולהתלונן, או להביא את הרשויות להקצאה נדיבה יותר של משאבים, וזאת ניתן ללמוד מהחיבור שלפנינו.
אפשר להציע לכך הסברים שונים:
זוהי תופעה מורכבת מאוד, טווח הסנקציות נגד העבריין האלים מוגבל, מערכת המשפט ואכיפת החוק נוטים להמעיט בחומרתם של מקרי אלימות נגד נשים, שיתוף הפעולה בין הרשויות המטפלות בתחום אינו מספק, ההפליה המובנית בחברתנו כנגד נשים ומעמדם הנחות ביחס לגברים, עמדות פטריארכאליות בקרב הציבור שמוטמעות בנו משחר נעורינו וחוסר שיווין מוחלט בין המינים.
למרות המאמץ שנעשה על-מנת לראות בתופעת האלימות נגד נשים כסטייה חמורה ולא "סטייה נורמטיבית", כפי שנהגו להתייחס בעשור הקודם, נראה, כי גורמים רבים בציבור, פרטיים וממסדיים, עדיין מתייחסים לאלימות זו כ"סטייה נורמטיבית". עמדות ויחס הציבור הכללי ומוסדות השלטון הם גורם מכריע בהתנהגות כלפי נשים ובהנצחת הרעה החולה. בפסיכולוגיה החברתית יש לעמדות מקום מרכזי, מכיוון שהן מעצבות את התפיסות החברתיות והן את ההתנהגות החברתית הנובעת מהן.