שינוי לבבות- אמת או חובה?
בפתח דבריי, השאלה המשפטית בה אדון :
האם "שינוי לבבות" שלילי ביסוד אי ההסכמה בעבירת האינוס מצדיק הרשעה באונס?
·         אסביר את המושג "שינוי לבבות" ·         אציין את ההלכה הנהוגה היום ואת עמדת הפסיקה בשאלה.
·         לבסוף אציג ביקורת מהותית על ההלכה ואת דעתי בנושא.
אציין ראשית כי נייר העמדה מבוסס בעיקרו על פס"ד פלוני נגד מדינת ישראל ועל המאמר "כן לא שחור לבן על יסוד אי ההסכמה ושינוי הלבבות בעבירת האינוס" א. מבוא:
ראובן ולאה קיימו ביניהם יחסי אישות בהסכמה. בשלב מסוים תוך כדי קיום היחסים, חזרה בה לאה מהסכמתה מסיבה כלשהי ויידעה את ראובן על כך. ראובן לא שעה לדרישתה והמשיך בקיום היחסים, חרף התנגדותה של לאה. לפתחו של בהמ"ש המחוזי בנצרת הגיע המקרה ונדונה השאלה האם יורשע ראובן בעבירת האינוס, על אף תחילתם המוסכמת של היחסים? בהמ"ש המחוזי דחה את גרסת המתלוננת לפיה יחסי המין אשר התקיימו בינה לבין המשיב היו מתחילתם יחסים שלא בהסכמה וחרף רצונה ובוודאי שלא ברמה הנדרשת של אמינות מעל ספק סביר, לשם הרשעת המשיב באינוס ומאידך, החליט בהמ"ש לאמץ את גרסת המשיב כפי שנמסרה במשטרה לפיה עד שלב מסוים לפני סיום האקט המיני הכול נעשה לרצון המתלוננת, מתוך הסכמה ושיתוף פעולה מצידה. וכי לפני סיום האקט, הבין המשיב כי המתלוננת מבקשת ממנו להפסיק את המשגל אך הוא לא מילא את בקשתה והמשיך עד אשר הגיע לכדי סיפוקו המיני מחוץ לגופה.
בניתוח המשפטי שערך בית המשפט המחוזי נוכח הנסיבות העובדתיות שאותן קבע, מצא הוא, כי אין מקום להרשיע את המשיב באינוס וזאת מאחר שהמתלוננת ביקשה ממנו לחדול ממעשיו רק לאחר החדירה. יחד עם זאת, הרשיע בית המשפט המחוזי את המשיב, בעבירה של מעשה מגונה בכוח לפי סעיף 348 (ג1) לחוק העונשין וזאת משום שלשיטתו ביצע המשיב בגופה של המתלוננת מעשה לשם סיפוקו המיני. בית המשפט העליון הפך את ההחלטה תוך קביעה תקדימית בישראל כי אונס שתחילתו ברצון דינו כדין אונס אשר מקיים את כל היסודות העובדתיים הנדרשים להרשעה בעבירת האינוס. ובכך הצטרף בהמ"ש העליון להחלטות דומות שניתנו בכמה מדינות בארצות הברית, ניו זילנד ובאנגליה. בנייר העמדה אבקש לערוך בחינה ביקורתית של ההלכה שיצאה תחת ידו של בית המשפט העליון בפס"ד פלוני. ב. יסוד אי ההסכמה בעבירת האינוס:
…