תוכן עניינים
שער פתיחה –…1
פרק 1 – הקדמה + שאלת מחקר –.3-4
פרק 2-  אודות סימון דה בובאר –…5-6
פרק 3-  3.1 נבחן כיצד מיושמים כיום הלכה למעשה דעותיה של סימון דה בובאר-7
3 .2 נבחן כיצד באה לידי ביטוי עוצמת הפמיניזם ע"פ העולם הגברי–…8
פרק 4 – מסקנות וסיכום –9-10 פרק5 – ביבליוגרפיה 11
פרק 1 :
כמעט ארבעים שנה חלפו מאז יצאה המהדורה הראשונה של "המין השני" בצרפת (לעברית ספר זה תורגם בשנת 2001). אולם דווקא בשל המעמד המיוחד שלו זכה, ובשל הפופולריות העצומה שלו, יש חשיבות לבחינתו במידה של ביקורתיות. אינני מתכוון דווקא לשינויים שחלו במצבן של הנשים במהלך תקופה זו, אלא לאותן השאלות שנשארו שנויות במחלוקת בתנועה הפמיניסטית עד היום.
מהי אישה? שואלת סימון דה בובאר בהקדמה לספרה, ומציינת מיד כי עצם השאלה מהווה כבר חלק מן התשובה. איש אינו שואל מהו גבר, כיוון שהמין האנושי מתחלק לשני סוגים רק מבחינה "טכנית". מכל בחינה אחרת המין האנושי הוא המין הגברי, ואישה זקוקה להגדרה בראש ובראשונה כיוון שהיא מהווה "חריגה מהנורמה"; היא "לא-גבר". השאלה הגדולה כמובן היא, מדוע?
כדי לענות על כך עלינו לחזור שלב אחד אחורה, ולבדוק מהם ההבדלים היסודיים בין המינים: אילו מהבדלים אלה הם תופעות היסטוריות ואילו הם נתונים טבעיים; וכיצד מסבירים ההבדלים בין המינים את היותה – או הפיכתה – של האישה ל"יצור יחסי".
ההבדל הראשוני, זה שלגביו אין ויכוח, טוענת דה בובאר, הוא ההבדל הביולוגי. גברים ונשים שונים אלה מאלה הן במבנה הפיסי והן בפונקציות שהם ממלאים בתהליך הרבייה הביולוגית.
בשחר האנושות הייתה חשיבות לכושר הניידות ולכוח פיסי. בשתי תכונות אלה הייתה לגברים עדיפות. ימי המחזור החודשי, חודשי ההיריון ותקופת ההנקה הגבילו את ניידותן של הנשים. אף כי הן נטלו חלק בפרנסת השבט, בעיקר בעבודת הלקט, הרי בשל כוחן הפיסי המועט יותר נמנעו הנשים כמעט לחלוטין ממלאכת הציד ומן ההגנה הפיסית על השבט, שהפכו למשימות גבריות.
לחלוקת עבודה זו הייתה לדעת דה בובאר משמעות ערכית, "מאחר שהאדם מתרומם מעל לחיה לא בנתינת חיים אלא בסיכון החיים, ניתנה עמדת העליונות באנושות לא למין המביא חיים חדשים לעולם, אלא לזה שהורג." משחר האנושות, אם כן, נכבלה האישה לטבעה הביולוגי בעוד הגבר הוא שהגדיר, ולפיכך יצר את החברה האנושית בדמותו ובצלמו. בידיו רוכז הכוח הכלכלי והפוליטי, והוא שקבע את אמות המידה, את המוסר, את המטרות. לכן יחס החברה לנשים הוא יחסו של הגבר לנשים.
יתרה מזאת, כיוון שהתרבות האנושית היא גברית, הרי גם תפיסתן של הנשים את עצמן הושפעה במידה מכרעת מתפיסתו של הגבר אותן. מצבן של הנשים, טוענת דה בובאר, נעשה דומה מכמה בחינות למצבו של מעמד משועבד או של קבוצת מיעוט. אך בניגוד למעמד משועבד, לא הייתה להן כל אפשרות להתארגן וליצור תחושה סובייקטיבית משותפת. הן הוסיפו לחיות כאיים מבודדים, סגורות בתחומי הבית והמשפחה, ומוקפות בחברה גברית.
קיימת סתירה יסודית ביחסן של הנשים לעצמן. מצד אחד הן שואפות לבטא את אישיותן ולפעול בעולם כבנות חורין. מצד שני, הן מקבלות על עצמן את דפוסיה ואת ערכיה של החברה האנושית (כלומר, הגברית), התופסת את האישה כאובייקט.
סיטואציה זו של ניכור עצמי וסתירה תודעתית מתמדת היא המאפיין המרכזי של החוויה הנשית.
זהו חיסרון מכריע, משום שלמרות שהיא יודעת ומצהירה בבירור כי התרבות האנושית היא יצירה גברית, הרי השיפוט שלה נובע מקבלתם של ערכי התרבות הזו כמוחלטים: "האישה המשוחררת…
רוצה להיות אקטיבית, לוקחת, ודוחה את הפאסיביות שהגבר מתכוון לכפות עליה. האישה ה'מודרנית' מקבלת את הערכים הגבריים: היא מתגאה בכך שהיא חושבת, פעילה, עובדת, יוצרת, בתנאים שווים לגברים; במקום לחתור להמעיט בערכם, היא מכריזה על עצמה כשווה להם." שאלת המחקר : האם עוצמת הפמיניזם והשוויון בעבודה כיום נקבעת ע"פ העולם הגברי ?