תקציר מלחמת לבנון השנייה התנהלה במציאות תקשורתית שונה מכל קודמותיה. הזירה התקשורתית עברה התפתחות מואצת ביותר בשנים האחרונות, והיא הציבה דפוסי פעילות שונים לחלוטין מאלה בעבר. מאפייני התקשורת כללו מאפיינים חסרי תקדים כגון ריבוי ערוצים, שידור סביב השעון, הימצאות כ-1,300 כתבים זרים בגבול הצפון, חדשות מיידיות באינטרנט, העברת מידע מכל מקום ובכל זמן באמצעות הודעות טקסט (SMS), בלוגים וטוקטקים (טל, 2007). בנוסף, למלחמה זו נוסף ממד חדש בשל טשטוש הגבולות בין חזית לעורף.  לפי מחקר מקיף, הדן בהשפעת המידע על רמת תפקודו של העורף (אבן-חן ופורת, 2001), למידע יש חשיבות רבה ככלי בידי ההנהגה לעיצוב הרגשתו והתנהגותו של הציבור. החוקרים טענו כי לפי סקרים שונים שבוצעו בשנות התשעים במאה שעברה, התברר כי לאופן העברת המידע לאוכלוסייה האזרחית יש השפעה רבה ביותר על תחושותיה ועל עמדותיה. המסקנה העיקרית של החוקרים הינה כי יש להעביר לציבור מידע מדויק, מפורט ועדכני ככל שניתן. על-מנת שהמידע יהיה איכותי, עליו להיות ברור, מדויק, ספציפי, אמין, עקבי ובעל מבנה הגיוני. כמו כן, נמצא כי למוסר המידע חשיבות רבה, ומומלץ כי יהיה גורם רשמי, קבוע, תקשורתי, סמכותי, אמין וחסר פניות. חשוב להתייחס לאוכלוסיות ספציפיות כגון עולים חדשים, קשישים, ילדים ועוד. בנוסף, מומלץ להרבות בערוצי מידע: רדיו, טלוויזיה, עיתונות, אינטרנט ופרסום מקומי. לפי המחקר, קיים קשר בין רמת הפחד והחששות של הציבור מקבל המידע לבין עמדות, תפיסות והתנהגות ביחס לאיום. התברר כי כדי שתיווצר פתיחות לקבלת מידע על הסיכון הצפוי ועל דרכי ההתמודדות איתו, רצוי שישתרר פחד ברמה ממוצעת: אנשים שאינם מפחדים ייטו להכחיש לחלוטין את האיום ואת הצורך בהתגוננות, בעוד שאנשים חרדים מאוד יתקשו לתפקד כראוי ולהתמקד בדרכי ההתגוננות.
במצב משבר, כמו מלחמת לבנון השניה, ובלחימה המערבת את העורף ומטשטשת את הגבולות בין החזית לעורף, כפי שקרה במלחמה זו, לתפקיד הדוברות וההסברה מקום חשוב בהשפעה על תפיסות ורגשות הציבור. ההסברה בישראל בעת לחימה כוללת גופים שונים, ממשלתיים וצבאיים, שהאינטרסים שלהם לא בהכרח דומים ועלולים אף להתנגש. אורן (2002) אף טען כי ההכללה "הסברה ישראלית" התעלמה מהחיכוכים האישיים והמוסדיים בין יועץ התקשורת של ראש הממשלה, דובר צה"ל, יועץ התקשורת של שר הביטחון וסמנכ"ל ההסברה במשרד החוץ. כל אחד מאלה שירת מטרה ושררה אחרת, שלא התחברו תמיד לתכלית לאומית אחת.
תפקידו של גוף דובר צה"ל הינו חשוב במיוחד בזמן לחימה, שכן הוא מייצג את הגוף האחראי על השגה בפועל של ביטחון האזרחים. עבודה זו סקרה את תפקודו של דובר צה"ל בזמן מלחמת לבנון השניה, תוך התייחסות שעלו כנגד גוף זה בהתייחס לפוליטיזציה, ניהול דוברות כושל וערעור הביטחון של אזרחי ישראל. יש להדגיש כי המקורות עליהם נסמכה עבודה זו הינם מקורות אינפורמטיביים שאינם בהכרח אובייקטיביים ולכן עלולים להיות מוטים. עם זאת, נעשה מאמץ להציג דעות שונות ועובדות תומכות או מבטלות.  תוכן עניינים
1. מבוא. 3
2 . רקע – מלחמת לבנון השנייה. 4
3 . דובר צה"ל. 6
3 .1. תפקיד דובר צה"ל. 7
4 . תודעת הציבור. 12
4 .1. פתיחות לתקשורת. 15
5. פוליטיזציה של דובר צה"ל. 20
6 . השינוי במערך הדוברות הצה"לית. 23
7. סיכום.. 26
8 . ביבליוגרפיה. 28