כריתת חוזה - תום לב במשא ומתן

בעיון בפרטי המקרה, נראה שאין בעיה באחד מתנאי הסף, אופי המו”מ אינו מותיר מקום לפקפוק בדבר כוונה ליצירת קשרים משפטיים וכן מבהיר את שפיטות הענין, כמו”כ, אין רמז שיכול להעיד על פגם בכשירות משפטית של אחד מהצדדים. (התאור של סטף כ”צעיר” אינו מגדיר אותו כקטין, כי עבד 5
שנים קודם לכן בחברה, עובדה שמאששת את דבר היותו בגיר).
במקרה שלפנינו היו מגעים בצורת מו”מ בין סטף המבקש להתקבל כרתך בחברת  ABC המיוצגת ע”י אורנה, סטף מעונין בעבודה אולם, לאחר חדש נסיון נמסרה לו הודעת סירוב המנומקת בפגם באמינותו הנובע מהסתרת מידע בדבר תעסוקתו בחברה בעבר.
נבחן על פי מודל  “זכרון דברים”,(ז”ד) האם נכרת חוזה בין הצדדים לפי שלשת היסודות גמירת דעת של שני הצדדים, סיכום עיקרי העיסקה (מסוימות) [1] ונוסחת קשר (אם ישנה) במצטבר בהופעתם במקרה הספציפי, יסוד העדה על גמירת דעת:
ע”פ פסיקת ביהמ”ש העליון:
“גמירת דעת תתקיים כאשר הצדדים התכוונו להתקשר זה עם זה בחוזה מסוים וכאשר התרחש מפגש רצונות בין הצדדים, הסכם יחייב את הצדדים רק כאשר הם התכוונו –  על פי מבחן אובייקטיבי – שהוא יחייב אותם, מבחן גמירות הדעת הוא מבחן חיצוני של הצהרה ולא מבחן פנימי של הכוונה” 2
את מעמד כתיבת ‘מסמך ההבנות’ על נייר המכתבים הרשמי של החברה יש לראות, לכאורה,  כ”רגע קובע”,3 ועל מידת גמירת הדעת של שני הצדדים (סטף, מצד אחד ואורנה, כנציגת ABC  מצד שני) ניתן ללמוד במשולב, מהמסמך עצמו, טרם, בעת ולאחר כתיבתו