פרוסמינר- בנושא מנזרי מדבר יהודה
מוסד לימוד | אוניברסיטת חיפה |
סוג העבודה | עבודת סמינריון |
מקצוע | אמנות ומוסיקה |
מילות מפתח | ארכיאולוגיה, ביזנטי, הסטוריה, לאורה, מדבר יהודה, מנזר, פסיפס |
שנת הגשה | 2009 |
מספר מילים | 2171 |
מספר מקורות | 2 |
תקציר העבודה
מבוא
מנזרי מדבר יהודה הוקמו בתקופה הביזאנטית במאות הרביעית- השביעית, בהם התגוררו נזירים מכל רחבי האימפריה הביזאנטית ובעיקר מאסיה הקטנה ויוון. המשיכה למדבר יהודה הייתה משום ששם חיו ופעלו נבאי ישראל, יוחנן המטביל וישו. המדבר שימש להם קרקע לפרישה ועיסוק בתפילה ובהגות. החל מהמאה החמישית הפך מדבר יהודה לאחד ממוקדי הנזירות החשובים שהיטיבו להשתמר הודות לתנאי היובש והריחוק.
שלושת המנזרים הראשונים שנוסדו במדבר יהודה היו במאה הרביעית בידי הנזיר חריטון:
פרן- המנזר הראשון, ליד עין פארה במעלה נחל פרת ( סמוך לשנת 330), דוקא- במצוקי ג'בל קרנטל ממערב ליריחו, וסוקא- "הלאורה הישנה" בקניון עמוק מצפון מזרח לתקוע.
מנזרים אלה היו מנזרי לאורה (קהילת מתבודדים). שלושת המנזרים הוקמו על פי צרכי הנזירים במדבר- באזורי מצוקים, סמוך למקור מים להם נזקקו ובמרחק לא רב מישובי ספר המדבר החיוני לביטחונם. הקרבה ליריחו שימשה בסיס לאספקה ותחושת ביטחון. סדר יומם כלל 7 מועדי תפילה קבועים, עיסוק במלאכת יד, עיון בספרים וקריאת תהילים. העבודה מנתחת שני מאמרים בנושא, עורכת סנתזה בין השניים ומעלה כיווני מחקר עתידיים.