תוכן מבוא
עמ' 2
שיבוט גנטי, מהו?
עמ' 4
עמדת המתנגדים לשיבוט האנושי עמ' 8
עמדת המצדדים בשיבוט האנושי עמ' 12
היחס בין המשפט וההלכה בישראל עמ' 17
השיבוט האנושי לאור ההלכה  עמ' 21
השיבוט האנושי בחוק הישראלי עמ'
5 השיבוט האנושי במדינות אחרות עמ' 28
סיכום עמ' 31
ביבליוגרפיה עמ' 32
תקציר העבודה        ביום 22.2.1997 פרסמו ד"ר איאן וילמוט וחבריו ממכון רוזלין שבסקוטלנד על הולדת כבשה בשם דולי בשיטה של שיבוט מתא בוגר שאיננו תא-רביה, על ידי החדרת הגרעין שלו המכיל את החומר הגנטי לתוך ביצית שהוצא ממנה הגרעין.
         המקרה של הכבשה דולי מהווה מהפך מהותי בחשיבה מדעית אף על פי ששיבוט בעלי חיים נעשה באופן שגרתי זה עשרות שנים. כבר בשנות השמונים לדוגמא, הצליחו מדענים לשכפל עובר של עכברה הרה. ואולם, קיים הבדל יסודי בין שיבוט הכבשה דולי לבין השיבוט דאז. בשיבוטה של דולי, שוכפל תא בשל ולא תא עוברי אשר אינו מיועד להפוך לעובר. במהלך השנים התאים משתנים וכל תא עובר "התמחות" כלומר, מוצא ייעוד ספציפי בגוף האדם.
בשנת 1999 חוקק בישראל חוק איסור ההתערבות הגנטית (שיבוט בני אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה) כאשר מטרת החוק היתה לקבוע תקופה של חמש שנים  שבה לא יתבצעו סוגים של התערבות גנטית בבני אדם לשם בחינת ההיבטים המוסריים, המשפטיים, החברתיים והמדעיים של התערבויות מסוג זה. בשנת 2004, החוק חודש בכנסת ל-5 שנים נוספות ותוקן.
במסגרת התיקון נוספה הגדרת האיסור של "הכנסה לתוך הרחם" של עובר משובט, והוחמר העונש על מי שיעבור על החוק. כמקודם, יאופשר המשך המחקר על שיבוט כל עוד העובר אינו מוכנס לרחם על מנת להתחיל הריון.
החוק המקורי והחוק החדש מצהירים שאין כוונת האיסור להיות אבן נגף לקידום המדע והתפתחות תחום הגנטיקה הרפואית בארץ. למעשה החוק הישראלי מביע את אמונתו שמכל מחקר מדעי יכולה לצמוח תועלת חשובה, והדבר נכון גם לגבי שיטת השיבוט. הוא איננו מתעלם מן הסכנות, אבל הקביעה מהו הטוב ומהו הרע, מהם גבולות המותר ולאיזו מטרה, נותרת תלויה באופן החלטי בבחינתם של ההיבטים המוסריים, המשפטיים, והחברתיים – אשר בישראל כוללים כמובן היבטים לאור התורה, מחשבת ישראל והפילוסופיה היהודית.
לאור כל האמור לעיל השאלה המרכזית שתיבחן בעבודה זו היא כיצד משתלבים בישראל עמדת ההלכה, המשפט והרפואה בנוגע לשיבוט גנטי ומהן ההשלכות היישומיות של השילוב הייחודי הנ"ל.