האם זוכים הדרוזים בישראל לשוויון עבודה סמינריונית בקורס
1 2004: "השתתפות פוליטית במשטרים דמוקרטיים" נובמבר 2006
תוכן העניינים
שאלת המחקר וההשערה –. 3
I.
מבוא –  3
    א. דפוסי השתתפות פוליטית .. 5
            1.
בחירות – 6
            2. פעילות במערכת -..  7
            3. פעילות בקהילה -..   7
    ב. מיעוטים במדינה מרובת תרבויות –  9
II. חקר המקרה: הדרוזים בישראל     א.
מבוא . 9
    ב. שאלת הזהות הדרוזית בישראל — 11
    ג. אסטרטגיית ההשתלבות של הדרוזים בישראל             1. ההשתתפות בבחירות                  השתתפות בבחירות כלליות -. 12                         השתתפות בבחירות מוניציפליות –…  13
            2. פעילות מפלגתית -.   14
            3. פעילות אזרחית -..   14
    ד. הדרוזים והשוויון             1. יחס הממשל –..   משפטים             2.
צבא -…   17
            3.
כלכלה –   18
            4.
חינוך -.   20             5. המערכת הפוליטית ..   21
            6.
קרקעות …   22
7. סטיגמות, סטריאוטיפים ואפליה –…   22
    ה. ההשפעות על העדה הדרוזית –..  23
III.
סיכום   24
IV. ביבליוגרפיה -… 26
השאלה שאני מבקש לבדוק היא מהם ממדי ההצלחה של מיעוטים בנסיונם להשתלב בחברה רב תרבותית, (במדינה, והאמנם השתלבו  הדרוזים במדינה, ככל יתר האזרחים בה וזכו) מה סיכוייהם לזכות לשוויון מלא, ובמקביל, מה הייתה מידת הצלחתם של הדרוזים בישראל.
השערתי היא שלמרות האסטרטגיה של השתלבות, סיכויי ההצלחה של מיעוט להשתלב ולהשיג שוויון, נמוכים מאוד.
לאחר חקר התופעה בחברות אחרות, תיערך השוואה עם מצבם של הדרוזים בישראל, נסיונם, והצלחתם או אי הצלחתם להשיג שוויון.
I. מבוא
הדגם הישראלי של רוב שליט ומספר מיעוטים, מוכר בעולמנו (דוגמת אירופה המערבית). כן מוכרים גם מקרים של מיעוטים המחולקים מעבר לגבולות מדיניים (הכורדים בטורקיה ועירק). במהלך רוב ההיסטוריה האנושית החלופה לסכסוך קהילתי לא הייתה הכרה הדדית ושלום אלא שליטה לאומית, גזעית, אימפריאלית או טוטליטרית (זלצר, תשנ"ו) קבוצות מיעוט חשות מנוכרות מהמדינה הדמוקרטית המערבית מפני שמדינה כזו לא יכולה להיות נייטרלית באשר לתשתית המוסרית עליה מבוסס הסדר החברתי. תשתית זו היא פרי תרבות מסוימת לכן אין המדינה יכולה להיות נייטרלית גם מבחינה תרבותית (תמיר, אינטרנט). לכן, שלא כבעבר ממשלות אינן נמנעות מהתערבות בעניינים "פנימיים" של מיעוטים (Ben-Dor, 1979).
הבעיה של שילוב מיעוט בחברה טמונה ברגשות של אנשי הקבוצה האמורה לקלוט את המיעוט, את האחר והשונה. סיבות רבות ושונות קיימות לדחייה בפני הזר: קסנופוביה, שנאת הזר ש"אינו משלנו", "בן גזע נחות", "חסר התרבות " המסכן את התרבות והערכים, "מזהם הגזע ומחלל הגבולות המיניים". דחייה של מי שאינו בן הדת של חברת הרוב,  השונה במראו ובלבושו (כמו יהודי מזרח אירופה בשעתו),, פונדמנטליזם וקנאות דתית, פחד בפני האחרים המהווים סיכון ביטחוני, "סוס טרויאני" (כמו היחס לערבים בישראל), שנאה למודרניות ולערכים שהביאה, הערצת ערכי המשפחה, ועוד כהנה (Weaver,
1 997).
יש המוסיפים "הסבר ביולוגי" לפיו מנגנון החיסון של גוף האדם מושתת על "שנאת זרים", והוא דוגל בגירוש כל פולש, כל חומר זר החודר לגוף. כך גם האומה השומרת על "הגזע הטהור".
שנאת זרים היא לא פעם סימן להסתגלות לנורמה קבוצתית רווחת. מיתון כלכלי, אבטלה, אי שקט חברתי, תקוות מתוסכלות ותחושת אי צדק מצטברת, מעודדים שנאת זרים, כמו מהגרי עבודה, הבאים "לתפוס את מקומות העבודה, גורמים לאבטלה של בנינו", ו"לוקחים את בנותינו". הדבר התבטא בגרמניה, לאחר האיחוד (Weaver, 1997; וגשל, אינטרנט).
אלה מביאים לטענה הנשמעת לפיה הפכה אירופה למושבה של האיסלם, בעקבות המלחמה התרבותית שמנהל האיסלם נגד העולם המערבי (פלאצ'י, 2006).
מדיניותן של מדינות כלפי מיעוטים יכולה להתבטא בחיסול המיעוט על ידי השמדת-עם (ג'ינוסייד), גירוש המיעוט או עזיבתו מרצון, הטמעת המיעוט, שליטה על ידי אפליית המיעוט, קיום יחס סובלני כלפי ההבדלים, או מתן אפשרות להגדרה עצמית על ידי הבטחת אוטונומיה פנימית או הסכמה להיפרדות.
ג'נוסייד, גירוש ואפליה אסורים על פי החוק הבינלאומי. כך לעתים גם הטמעה בכוח. השפעת האפליה, הרשמית, המדינתית, והבלתי רשמית, נותנת תוצאותיה בחיי היומיום של המיעוטים. כך נמצא כי בארצות הברית קיים לתינוק ממוצא אפרו-אמריקאי סיכוי של 1-4
שבמהלך חייו ירצה מאסר, לתינוק ממוצא לטיני הסיכוי 1-7 ואילו לתינוק לבן 1-23 (וגשל, אינטרנט).
דרישת הנאצים לזכויות מיעוט (בצ'כוסלובקיה) אמנם יצרה שם רע למושג זכויות מיעוט, למעט כאשר מדובר היה בטריטוריות שבכיבוש הקולוניאליזם, אולם האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות כמו גם האמנה הבינלאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, שנתקבלו ב-1966, נתנו מקום לזכות העמים להגדרה עצמית, דבר היוצר מתח בין ההכרה בזכות זו ובין התחייבות הקהילה הבינלאומית להבטיח את השלמות הטריטוריאלית של המדינות. ההצהרה על זכויות אנשים השייכים למיעוט לאומי, אתני, דתי או לשוני מדגישה לא רק את חובת המדינה להגן על קיום המיעוטים אלה, אלא גם ליצור תנאים, חוקיים ואחרים, לקידום זהותם (Hadden, 1996).