החברה הישראלית מונחית עדיין במידה רבה על ידי סטריאוטיפיים מגדריים השמים את הדגש על הגבר ומגבילים את האישה לתפקידה כאם ואשת איש. מציאות זו משתקפת בתחומים שונים של תעסוקת גברים ונשים בישראל, כדוגמת פערי השכר בין נשים וגברים, תחומי העבודה, ובאופן משמעותי, גם בייצוגן של נשים במשרות בכירות. המצב הקיים בארץ בא לידי ביטוי בכך שהנשים מופלות לרעה בקידומן לעמדות ניהול ומפתח. אולם, בשנים האחרונות אנו עדים לתהליך של חדירת נשים לעמדות ניהוליות. למרות האחוז ההולך וגדל של נשים המשתייכות למעגל העבודה, עדיין אחוז הנשים הממלאות תפקידים ניהוליים קטן ביחס לזה של הגברים, ואחוז עוד יותר קטן כאשר מדובר בתפקידים ניהוליים בכירים.    בישראל קיים ייצוג לוקה בחסר של נשים במועצות המנהלים ובדירקטוריונים. נתוני ההשכלה של נשים בישראל, מעידים שלא חסרים להן הכישורים למשרות בכירות במשק ולא חסרה להן ההכשרה הדרושה. יחד עם זאת, להתמודדותה של אישה מצטרף גורם נוסף – המגדר – שגובר פעמים רבות על כישורים, השכלה ודרישות התפקיד, ומהווה מכשול של ממש בדרג התפקידים הבכירים.    בעבודה זו אני מתבקשת לבחון את סוגיית ייצוג הנשים בדירקטוריונים של חברות. ראשית, אתאר בקצרה את מבנה הדירקטוריון לרבות סמכויותיו, מעמדו וקריטריונים למינוי דירקטורים. לאחר מכן, אבחן את הייצוג הקיים של נשים בתפקידים בכירים, בכלל וייצוג נשים בדירקטוריונים בפרט.
ייבחן עקרון האפליה המתקנת ויישומו בארץ ובעולם. כמו כן, אסקור את הגורמים בקידום נשים, החל מן היכולת הניהולית של נשים וכלה בחסמים המונעים קידום נשים, ואף אבחן את תרומתן של הנשים לתפקידי ניהול בכלל ובדירקטוריונים בפרט.